ליטל שלום.
היה לי עכשו איזה עניין עם פחד או חרדה ממקום מסויים שהייתי צריכה להיות בו. פחדתי להיות בו. ניסיתי להעלות את עיניין הפחד בפגישה והמטפלת שאלה, אבל למה?
בטון של איך זה יכולה להיות בכלל?
איך יש לי פחד כל כך גדול להיות שם?
כאילו שזה בכלל לא הגיוני או בא בחשבון שאפחד להיות שם.
ואני נסגרתי. לא רציתי לדבר יותר על הפחד שלי.
והייתי שם במקום המפחיד ההוא וכל כך פחדתי שלא רציתי להיות שם! נסגרתי בתוך עצמי ורק רציתי לברוח משם מהר.
וכל הזמן אני חושבת אם כדאי לי להמשיך ולהיות מטופלת אצלה. (כבר מטופלת הרבה שנים אצלה..)
פגעה בי כל כך הרבה פעמים ולפני מספר חודשים נפגעתי ממנה מאוד, מאוד!
לא יודעת אם יש עוד טעם להמשיך איתה(היא משוכנעת שכן...)
אני מנסה לשמור על עצמי כמה שיותר מפניה, עד כדאי כך שכל שיתוף נשקל 100 פעם האם כדאי ועד כמה.
שלום גבי.
אתחיל בהתייחסות לסיטואציה הספציפית שתיארת ואעבור להתייחסות רחבה יותר.
את מספרת שחווית את שאלת המטפלת כביקורתית ואולי מזלזלת ומבטלת את חוויתך הפנימית. בתגובה לכך נסגרת. זו תגובה מובנת- אף אחד לא רוצה לחוות ביקורת כאשר הוא חושף היבט רגשי ואינטימי. לצד זאת, אני חושבת שאלו מקומות שכדאי לדבר בהם על הפגיעה והתחושה כדי להבין טוב יותר את האינטראקציה ואת עולמך הפנימי. למשל, האם יתכן שהחוויה משחזרת חוויה של ביטול העולם הרגשי שלך? האם היא נוגעת ברגישות יתר שלך לביקורת? התבוננות משותפת על החוויה בדרך כלל מובילה לחשיפה של היבטים רגשיים משמעותיים.
גם ברמה הרחבה יותר,אני חושבת שכדאי לבדוק יותר לעומק עם המטפלת את תחושת הפגיעות והאכזבות החוזרות. חוויה מסוג זה יכולה להעיד על בעיה בטיפול אך לא פחות מכך, יכולה להצביע על קושי לקבל את חוסר המושלמות של הקשר ואת האפשרות שגם בקשר קרוב ומשמעותי יש אכזבות ואי התאמה. קשה לי לייעץ לך באופן קונקרטי מאחר ואלו היבטים מאוד עדינים ועמוקים שחשוב לעבד בטיפול באופן אינטנסיבי, ומתוך עיבוד זה בדרך כלל יש יכולת לקבל החלטה שמרגישה נכונה ומדויקת יותר.
ליטל