שלום.. יש לי בעיה ואני לא יודעת מה לעשות.. כיצד להגיע להחלטה.. לפני כשלושה חודשים הפסקתי טיפול פסיכולוגי שארך כחצי שנה.. החלטתי להתחיל טיפול כדי לנסות לטפל בחרדה החברתית שאני סובלת.. לצערי אותה התקופה שהתחלתי את הטיפול הייתה גם לתקופה הקשה ביותר בחיי... בגלל רצף אירועים שהיו קשים מדי עבורי מצבי הנפשי החמיר ובעקבות כך פתחתי מחשבות על פגיעה עצמית, מחשבות חוזרות על מוות (שלי ושל קרוביי).. אחת הבעיות שלי היא להפתח ולבטוח באנשים.. אני חושבת שבגלל מצבי הנפשי בעיה זו רק הלכה וגברה במהלך הטיפול.. לא הצלחתי לדבר אף לא ציוץ אחד.. מפגישה לפגישה זה רק החמיר והגיע למצב שכמעט והתעלפתי באחת הפגישות (לפי דעתי זה היה סוג של התקף חרדה).. בעקבות הקושי החלטתי ביחד על המטפלת שכדאי לעצור את הטיפול.. עכשיו ההתלבטות שלי היא כזאת: מצד אחד אני מאוד רוצה לטפל בבעיות שלי ומצד שני אני ממש לא רוצה להרגיש ולהגיע למצב שבו הייתי בזמן הטיפול.. האם יש דרכים אחרות לטפל בבעיות מסוג כזה.. שהם מחוץ למסגרת הטיפולית?
שלום לירון. נשמע שעברת תקופה קשה מאוד, ואני מצטערת לשמוע שיצאת בתחושה שטיפול פסיכולוגי מעצים את החרדה והקושי ולא מקל עליהם. שתי הדרכים המרכזיות לטיפול בחרדה חברתית הן באמצעות טיפול פסיכולוגי ובאמצעות טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להקל על החרדה אך באופן טבעי, לא יכול לסייע בחיזוק המיומנויות החברתיות, הדימוי העצמי ודפוסי הקשר הבין אישי, שהם היבטים עמוקים ומשמעותיים העומדים בדרך כלל בבסיס הסימפטומים החרדתיים.לכן, במרבית המקרים בהם החרדה גבוהה מאוד מומלץ לשלב בין טיפול פסיכולוגי לתרופתי. כך, הטיפול התרופתי מקל גם על החרדה המתעוררת בטיפול ובכך מגביר את האפקטיביות שלו. למרות החוויה הקשה שיצאת איתה, לא הייתי ממהרת לפסול את האפשרות לפנייה לטיפול נוסף, במקביל או שלא במקביל לטיפול תרופתי. בתקופות מסוימות ובאינטראקציות טיפוליות מסוימות הנפש לא יכולה לשאת את הטיפול, ולפעמים מפגש עם מטפל/ת אחר/ת ו/או פנייה בתקופת חיים אחרת יוצרים חוויה שונה וטובה יותר. ליטל
