שלום אמתי.
איני מכירה את גישת לייף סנטר, אך אנסה להציע זווית נוספת על הנושא. אתה מתאר שהקשר עם בנך ביומיום הוא קשר פתוח, נינוח ומהנה, אשר נשמע שאתה חווה אותו כטוב ומספק. לכן, באופן אישי אני לא רואה את הקשר עם הסב כמתחרה או פוגע בקשר איתך אלא כמספק התנסות בסוג נוסף של קשר. כמו שקורה כמעט בכל קשרי הסבא/סבתא-נכד, נכדך נהנה מ"פינוקים" אשר אתם כהורים האמונים על חינוכו אינם מאפשרים וזה בסדר גמור. אני מניחה שאתה גם מרגיש שהוא יודע לעשות את ההפרדה ולהבחין בין מה שמותר עם סבא למה שמותר בבית. באופן טבעי, מערכות היחסים של כל אחד מבני המשפחה עם בנך היא שונה ואני חושבת שאין טעם לשאוף לשוויון (למשל למצב בו אין העדפות) אלא להיפך- להניח שבנך, כילד בריא וחופשי, יודע לקחת מכל אינטראקציה את מה שהוא צריך ורוצה. במובן זה, כדאי להניח שכאשר בנך מעדיף קשר מסוים, הוא פשוט לוקח את מה שהוא צריך באותו רגע. יותר מכך, אני חושבת שהיכולת של בנך להדוף את אמו או לבלות רק עם סבו באירוע מעידה דווקא על הביטחון שלו בכם- יתכן והוא מרגיש שהוא לא צריך להרעיף עליכם אהבה ותשומת לב, מאחר והוא בטוח שאתם שם בשבילו בכל מקרה. חשוב לשמר ולחזק את התחושה הזאת שלו ולזכור שלאמא ואבא אין תחליף, וקשר עם סב/תא לעולם לא יהוו איום על קשר הורה-ילד שהוא טוב בבסיסו.
לצד כל האמור, אני שומעת את הכאב שאתה חווה בסיטואציות אלו ולכן מציעה לשקול פנייה להדרכת הורים או להתייעצות עם פסיכולוג/ית כדי להבין טוב יותר מה עומד מאחורי תחושת הפגיעה החריפה שלך, ולמנוע מרגשות אלו לפגוע בחווית האבהות שלך ובקשר עם בנך ועם הסב.

ליטל