שלום,
אני בשנות ה-30 המוקדמות לחיי, ונמצא בקשר בדס"מי עם גבר שמבוגר ממני בלפחות 20 שנה, ואני לא מוצא דרך לעצור את זה. זהו, כתבתי את זה.
אנחנו מכירים כבר כמה שנים, אני בתפקיד הנשלט, וכבר המון זמן (שנתיים בערך) מחפש בעצמי את הכוחות להפסיק את הקשר הזה ולא מצליח.
קשר - אנחנו לא בני זוג אלא יזיזים.
לא מצליח להשתחרר - הוא לא כופה עלי כלום והכל בהסכמה. הבעיה היא בי ולא בו.
למרות שאני מוצא עניין מסוים בפרקטיקה המינית (שבוודאי יש לה משמעויות), אני לא מוצא בו שום עניין. אחרי כל פגישה אני נגעל מעצמי, כועס על עצמי, מאוכזב מעצמי. אומר לעצמי: נו, במקום לחפש בן זוג בגילך, שתכבשו ביחד את העולם (אני עומד לפני שינוי קריירה משמעותי) ותממש את כל מה שאתה מאחל לעצמך, אתה ממשיך להיפגש איתו, הבחירה הקלה ביותר. המחשבות האלו הורדות אותי מבפנים, אני מרגיש אפס מאופס, חסר יכולת להשתחרר מדברים שלא טובים לי, כאילו אני נשאב לפגישות איתו מאיזשהו כוח שאני לא יכול לעמוד בפניו.
לאחרונה אנחנו נפגשים בתדירות גבוהה יותר, ולמרות שאני יודע איך ארגיש אחרי הפגישה איתו אני ממשיך להיפגש איתו עוד ועוד...
כבר הגעתי כמעט למצב שלא האמנתי שיש אפשרות להתנתק ממנו ומהחוויה ההרסנית הזו, אבל אני מאמין שתמיד יש תקווה.
אני לא מחפש להכיר אנשים כל עוד הוא נמצא שם, ושום דרך שניסיתי עד היום - למחוק מספר טלפון, לצאת מהאתר היכרויות, לחסום אותו - שום דרך לא עזרה לי להתנתק.
אני ממש מבקש לדעת, מה אני צריך לעשות, לחשוב, כדי להפסיק את זה? זה משפיע עלי לאורך השבוע ונמאס לי מזה, זה הרסני! החיים שלי חולפים ומתבזבזים לשווא... כרגע לצערי אני לא יכול להרשות לעצמי טיפול פסיכולוגי...