שלום ג.
לא פירטת על הגורמים לתחושות הקשות כך שקשה לי להשיב באופן מדויק וקרוב יותר, אבל אני שומעת את התנודה שלך בין תחושות יאוש ואמונה בכך שאין שום אפשרות לשינוי, לבין- אולי- רגעים של חיבור ותקווה שאת חווה דרך המחוייבויות שלך ודרך התקווה למענה שיביא לעזרה.
תחושות של יאוש הן תחושות קשות, אבל פעמים רבות הן ה"סימפטום" של דיכאון, כאב נפשי וסבל. במובן הזה, זה אמנם לא קל אבל כדאי להתייחס אליהן לא כאל מציאות ("באמת אין לי סיכוי") אלא כאל חוויה פנימית שיכולה להשתנות. לא תמיד תרגישי כך.
מתוך עוצמות הסבל והיאוש שאת מתארת, אני חושבת שכדאי לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי. טיפול נותן פעמים רבות פשר לסבל ותקווה לאפשרות לשינוי ובכך מביא להקלה משמעותית, לצד אפשרות לעבודה רגשית משמעותית אשר תביא לשינוי גורמי הסבל המקוריים. לא קל לפנות לטיפול ממקום של יאוש, אבל אני מאמינה שאם תצליחי לעשות את הצעד הזה הדברים ישתפרו לאט לאט. בינתיים, ברגעים קשים במיוחד, את יכולה להיעזר במענה הטלפוני/צ'ט של ערן. לפעמים קל יותר לשרוד ולשאת רגעים כאלו כשיש מישהו ששומע וזוכר גם את התקווה.

ליטל