היי קוראים לי שיר בת 25 סטודנטית לפסיכולוגיה. עוד מהילדות אני זוכרת שהייתה לי תחושה של ריקנות שתמיד ליוותה אותי. כשהתחלתי את התואר שלי והרגשתי שאני מגשימה את עצמי אז התחושה הזאת נעלמה, הרגשתי מלאה ושיש לי מטרה בחיים שאליה אני שואפת כל הזמן.. אני כבר בשנה השלישית והאחרונה לתואר הראשון, מתחילת השנה התחילו לי כל מיני פחדים שאני לא אצליח להגשים את המטרות שהצבתי לעצמי ושאני לא אגיע לשום מקום בחיים שלי ואני אעבוד בעבודה שלא תספק אותי.. כנראה שבעקבות הפחדים האלה, תחושת הריקנות חוזרת. אני לא מצליחה להנות מכלום, אפילו הלימודים שכל כך מילאו אותי כבר לא ממלאים.. אני משתדלת להיות עסוקה כל הזמן אבל מדי פעם מתגנבות לי המחשבות האלה של מה הטעם בחיים? לא בקטע של מוות או משהו כזה פשוט ריק לי ולא מצליחה להתנער מהתחושה הזאת..
איך מתמודדים עם התחושה הזאת? והאם התחושה הזאת באמת קשורה רק להגשמה עצמית, זאת אומרת אם אני כן אעבוד בעבודה שתמלא אותי אז התחושה הזאת אף פעם לא תחזור? אני מפחדת שדברים ממלאים אותי לתקופה מסויימת ואז זה פשוט עובר לי.
תודה מראש
שלום שיר. נשמע מדברייך שהיית רוצה להרגיש מלאה מבפנים גם בלי קשר לאירועים והנסיבות החיצוניים. זה רצון חשוב ובריא שאני חושבת שכדאי לתת לו יותר מקום. בדרך כלל, תחושות ריקנות מתמשכות נובעות מגורמים רגשיים לא מודעים הקשורים במערכות יחסים מוקדמות ובאפשרות להיות במגע עם העולם הפנימי. אלו היבטים שלא קל לשנות לבד ולכן אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי. נשמע שעשית מאמצים רבים להביא לשינוי בכוחות עצמך, ושכדאי לנסות להיעזר באדם אחר. ליטל
.jpeg)
