שלום וברכה,
חברה טובה שיתפה אותי בכך שאחיה היה אונס אותה בתור ילדה. זו פעם ראשונה שהיא מדברת על הנושא.
כמובן שהבעתי הרבה אמפטיה, נכונות להיות שם בשבילה, חיזקתי אותה על האומץ לדבר, אמרתי לה שהיא לא אשמה ושאני איתה ומאמינה לה, וכו'
היא חוששת מאוד ועדיין לא שם לדבריה אבל יחד עם זה חשה צורך לשבת ולספר לי לפרטי פרטים.
היא מרגישה אשמה, מלוכלכת, משומשת, טמאה, חסרת אונים, הרוסה,
אני מבקשת מעט הכוונה איך לתמוך בה, איך להגיב לתיאור הסיטואציות, איך לגרום לה להבין שזה הוא אשם ולא היא ושהיא בסדר ותמיד הייתה.
כואב לי עליה כל כך, קשה לי כל כך לחשוב מה עבר ועובר עליה, האם לומר לה זאת או שאני רק מקשה עליה עם הרגשות שלי? אני יודעת שזה טוב לה לדבר ולשתף ולא רוצה שהכאב שלי יהיה שיקול.
אפשר בבקשה עיצות?
היא בטיפול, אני מבקשת רק הכוונה לחברה.
תודה
שלום לך. קודם כל, נשמע שבאופן אינטואיטיבי את עושה את הדברים הנכונים- מדגישה את האמון שלך בדבריה, מקשיבה באופן עמוק ומביעה התפעלות כנה מהנכונות לשתף אותך. אני מאמינה שאלו הדברים המהותיים שהיא זקוקה להם אך מעבר לכך, אני חושבת שכדאי לשאול אותה ישירות האם יש דברים נוספים בהם היא צריכה עזרה, והאם יש משהו באופן בו את מגיבה שהיתה מעדיפה שיהיה אחרת. בנוגע לדילמה שלך לגבי ההתייחסות לכאבך, אני חושבת שאת נוגעת בנקודה רגישה ועדינה. מצד אחד, תגובת הכאב והצער שלך היא אמיתית וגם חשובה מאחר והיא מתקפת את העובדה שהיא אכן עברה דבר איום. מצד שני, את לא רוצה "להעמיס" עליה את הצער שלך באופן שיצמצם את היכולת שלה לשתף. זה איזון עדין, אבל אני מניחה שהמודעות שלך אליו גורמת לך להתנהל מול חברתך באופן רגיש דיו. מעבר לכך, גם במקרה זה, הייתי מעלה מולה את הנושא ישירות ומשתפת בכנות בכך שאמנם כואב לך לשמוע מה שעברה אבל שחשוב לך שתמשיך לשתף ולהיעזר. אני חושבת שעבור נפגעות תקיפה מינית רבות הכנות והיושר הן היבטים קריטייים במערכות יחסים, לאור ההסתרה וחוסר הכנות שאפיינו את יחסי העבר, ולכן לא הייתי מנסה להסתיר את הכאב, אלא לתת לו מילים ומשמעות. כמו כן, חשוב לזכור שלהיות "עדה" לסיפור קשה כל כך זה דבר לא פשוט ומתן מקום גם לרגשותייך, באופן מבוקר ורגיש, יכול גם לסייע לך להמשיך ולהיות לצידה של חברתך. ליטל ליטל
.jpg)
