שלום לך.
השגת שינוי נפשי הוא תהליך קשה, מאיים ומפחיד. כדי להתקדם ולשנות אנחנו צריכים לוותר על דרכי ההתמודדות והעמדות הנפשיות המוכרים לנו, וזה וויתור מעורר אימה, גם כאשר אותן דרכי התמודדות הן הרסניות ומזיקות.בהתאם, תהליך של שינוי כולל כמעט תמיד אמביוולנטיות, נסיגות, חרטה, תקווה, ייאוש ומגוון רגשות מטלטלים אחרים. במובן זה, אני מתארת לעצמי שהרצון להרוס הכל כולל את עצמך הם תגובה קשה אך טבעית לתהליך הטיפולי המכוון לשינוי. לכן אני חושבת שלמרות הכאב, התסכול והרצון לוותר, חשוב להעלות את הרגשות האלו בטיפול, לתת להם מקום ולהבין מדוע התעוררו באופן עוצמתי דווקא בנקודת זמן זו- האם זה קשור להתרחשות מסוימת בקשר הטיפולי? לאירוע מחוץ לטיפול? לשינוי חיובי שמעורר גם פחד ורצון לסגת? במילים אחרות, אני מציעה לא להיבהל מהרגשות אלא לתת להם כמה שיותר מקום בטיפול.
אני מאמינה שעיבוד שלהם גם יקל וגם יפנה מקום לרגשות נוספים.

ליטל