התלבטתי רבות אם לכתוב. פורום זה אבל מאחר ואין לי כרגע את מי לשתף ואני חייבת , אנסה להעלות את הדברים בפורום זה
אני בת 37, רווקה ללא ילדים וכרגע ללא בן זוג . אני גרה בסמיכות לאמי
יש לי אחות נשואה פלוס שלושה שגרה בדרום
ואח נשוי ללא ילדים
אני אחות בכורה . מערכת היחסים עם אחי סבירה ביותר אך לא מעבר
עם אחותי (הקרובה לי בגיל, בת 35) הבעיה מסובכת בהרבה.. הרגשתי אליה קרבה יחסית אך לצערי בשנתיים האחרונות לאור ההתנהלות שלה מול המשפחה וגם מולי - אני מרגישה איתה כמו מטוטלת ... כאשר לוקחת חופש מהעבודה או עבר עליה שבוע טוב היא מתקשרת , אמפטית .. הרגשה נפלאה .
ואז .. בפתאומיות שבוע אחרי אין מענה , אין תקשורת .. היא בכלל לא עונה לי , כועסת וחסרת סבלנות גם אלי גם אל אמי (אבי נפטר לפני 16 שנה)
ניסיתי זמן רב לנסות ולהיות מטוטלת בין עסל לבצל .. כעס לשמחה מתוך הבנה שיש לה קשיים עם הילדים , בעבודה..
יש לציין שהיא לא הייתה כך עד לפני שנתיים .
בנוסף , למרות שניסיתי לבקש בכל לשון של בקשה ישנה נטייה שלה ושל בעלה לעשות סימביוזה שלי עם אמי.. כינוי חיבה זה בסדר אבל למה הילדים צריכים לחוות אותי ואת אמי כמו שני אנשים המחוברים זה לזה ויוצרים - שלם שלדעתי מעוות .. כמובן שבעיניהם זה נראה לגיטימי וכולם חושבים שזה בסדר
אז כרגע צריכה לחיות בתחושה של ״שבר״ , וגם כנראה תחושה של איבוד זהות בגילי הלא מאוד צעיר .. ״סבתא... רוני ..
מה עושים ???
שלום רוני.
אני חושבת שיש שני היבטים לקושי שאת מתארת- אחד נוגע לקשר הממשי ולהיבטים מסוימים שהיית רוצה שיתנהלו באופן שונה בקשר עם אחותך, ואחד לאופן בו את חווה את התנודות בקשר ולאופן בו תנודות אלו משפיעות עלייך. בהתאם, אני חושבת שיש שתי דרכים לגשת לבעיה- דרך אחת היא לנסות לדבר עם אחותך ולבדוק איתה האם ומה יכול להשתנות בהתנהלותה, ודרך שניה היא לבדוק בינך לבינך מה ומדוע את חווה בקשר איתה. נשמע מדברייך שהקשר איתה מטלטל אותך ונוגע בך בצורה חזקה מאוד ובדרך כלל עוצמות מסוג זה מעידות על כך שהקושי המציאותי נוגע ומעורר היבטים רגשיים עמוקים יותר. בהתאם, ייתכן וכדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין יותר לעומק מה קורה לך בקשר עם אחותך ודרך בדיקה זו- מה קורה בעולמך הפנימי. יתכן וזו תהיה הזדמנות לצמיחה ולשחרור מבפנים מסימביוזות וכבלים משפחתיים-רגשיים שונים.
ליטל
.jpeg)
