שלום עינת.
התקפי זעם עוצמתיים בגיל הרך הם תופעה שכיחה ונורמלית. התקפי זעם מבטאים פעמים רבות את הכאב והזעם שהפעוט חש כאשר הוא מכיר בכך שהוא נפרד מהוריו (למשל, יש לו רצונות שונים משלהם), שיש לו מגבלות (למשל, מים שנשפכים) ושיש גבול לשליטה שלו במציאות ובהוריו. אלו הכרות חשובות ונכונות מבחינה התפתחותית אך הן מכאיבות ומאיימות, ולכן מלוות פעמים רבות בהתקפי זעם חריפים.בהקשר זה, אגב, יתכן וסיום חגיגות יום ההולדת משפיע גם הוא- היא בודאי שמעה לא פעם שעכשיו היא גדולה וזכתה לתשומת לב ופינוקים רבים, וה"נפילה" חזרה למציאות יכולה להיות קשה.
בכל מקרה, מה שחשוב הוא שלא תבהלו לנוכח התקפי הזעם אלא תעבירו לה את המסר שלמרות שיש גבולות ומגבלות שאתם עומדים מאחוריהם, אתם מבינים את הצער והכעס שלה. נסו לעזור לה לתת מילים לתחושות ולרצונות, ולהציב גבולות באופן יציב אך בו זמנית להכיר בצער שהם גורמים לה ("אני מבינה שאת כועסת ושמאוד מאוד רצית שוקולד אבל..."). בתקופה זו כדאי גם לבחור בקפידה את הקרבות- לא להכנס למאבקי כוח מיותרים ובמידת האפשר, לכבד את רצונותיה והעדפותיה.
בשורה התחתונה, אני נוטה להאמין שמדובר בתגובה טבעית לגדילה והעצמאות המתרחבים, ושההתקפים יעברו באופן טבעי אם תדעו לאזן בין כבוד לעצמאותה ורגשותיה לבין עמידה על הגבולות והעקרונות החשובים לכם. במידה ותרגישו קושי לעמוד מול ההתקפים, ניתן לפנות גם להדרכת הורים ממוקדת שתסייע לכם למצוא את דרכי התגובה המתאימות לכם ולה.

ליטל