היי,
אשמח לעזרה באירוע שהתרחש לפני מספר ימים.
בחור שהייתי בקשר איתו, כן אני צעירה, בת 22, נפרד ממני.
הייתי מאוד קשורה אליו והוא היה האהבה הראשונה שלי.
כשהוא אמר לי את זה, לא יכולתי להסתכל עליו, בקושי יכולתי לזוז, כשהמשכנו לדון בשיחה, הרגשתי לאט כאילו אני מתנתקת מהעולם, בהיתי (מלשון לבהות) ממושכות בכל מיני דברים שתפסו את העין שלי, המבט שלי לא ריצד בחדר אלא חלף מאובייקט אחד לשני תוך בהייה ממושכת בכל אחד מהם. באיזשהו שלב הבנתי את כל מה שנאמר פשוט החלה אצלי סוג של אטימות לאינטוניציה ולמילים, כאילו שקעתי בעולם משל עצמי, כשקמתע והלכתי לכיוון הדלת כבר השמיעה שלי ממש הפכה להיות עמומה, הסתכלתי על הבחור וכאילו כבר לא זיהיתי אותו, לא הרגשתי כלפיו כלום וכמעט לא הרגשתי כלום בכלל חוץ מכאב שהציף אותי ותחושה שאני במן סרט.
זה פעם ראשונה בחיי שקורה לי דבר כזה ושאני משחזרת את האירועים שקרו באותה סיטואציה אני ממש יכולה להסתכל על הכל מהצד כמו סרט (וגם העיינים שלי רק שאני לא מזהה את התגובות שלי) מרגישה כאילו הייתי מישהי אחרת באיזשהו עולם.
תחושה ממש מוזרה וזה מטריד אותי כבר מספר ימים. הבהיות היו ממש ממושכות ועיינים שלי לא נחו לרגע.
אשמח לאיזשהו כיוון ולדעת אם זה משהו שלפעמים קורה אולי מתוך אירועי לחץ וכדומה.
המון המון תודה ושבוע טוב.
שלום גאיה.
אני מצטערת לשמוע על הפרידה הקשה.
נשמע מדברייך שהנפש שלך פעלה כדי להגן עלייך מעוצמת הכאב הראשונית. הבהיה, תחושת ה"סרט" ותחושות הניתוק הקהו, אולי, את הכאב העצום ונתנו לנפש שלך זמן לעכל את הבשורה. תגובות של הלם וניתוק הן שכיחות באירועים טראומטיים (למשל, תאונות דרכים) וסביב קבלת בשורות קשות (למשל, בשורה על מוות של אדם קרוב) והן מהוות מנגנוני הגנה שנועדו לשמור עלינו מהתפרקות במצבים מטלטלים מאוד. יתכן שנושא הפרידה והאובדן רגישים עבורך באופן מיוחד, ולכן נזקקת לשימוש במנגנון הגנה חזק כל כך.
לכן, תגובתך בפני עצמה אינה מדאיגה, אך כדאי לשים לב האם תגובות מסוג זה חוזרות, האם תגובות ניתוק וקהות רגשית בכלל אופייניות לך והאם את מצליחה להתמודד בצורה טובה עם הפרידה לאורך זמן. במידה ויש קושי באחד ההיבטים האלו, יתכן וכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך לברר יותר לעומק את משמעותן.
ליטל
