אני סטודנט לפסיכולוגיה שנה שנייה ובין היתר מדריך שיקומי של נפגעי נפש, לאחרונה נפתחה בפניי ידידה שלי שהיא עברה טראומה (היא הייתה מטופלת בעבר אצל פסיכיאטר ואובחנה בדיכאון אך לא סיפרה לפסיכיאטר על הטראומה) היא סיפרה לי שהיא עברה טראומה מינית וזה הוצף בזמן האחרון כאשר חוץ ממנה ועוד מישהי מהמשפחה שלה (דודה שלה) אף אחד לא יודע וגם לא ההורים היא ממש חווה תסמינים של PTSD (למרות ששוב אני לא איש מקצוע מוסמך) אמרתי לה כמובן שאני לא איש מקצוע ושהיא צריכה לפנות ייעוץ מתאים ושאני יכול רק להקשיב אך היא מסרבת בטענה שקשה לה להפתח, הצעתי אפילו שאני אבוא איתה אך סירבה,היא נורא מתקשה לתפקד בשגרה , היא לא ישנה טוב לא אוכלת טוב ומתעוררת הרבה באמצע הלילה , אני ממש רוצה לעזור לה ומצד שני אני לא מצליח לשכנע אותה לקבל טיפול אשמח ממש לייעוץ
שלום לך.
אני יכולה להבין את התסכול שלך ואת הרצון לעזור יותר, ואתה בהחלט צודק בכך שטיפול אצל איש מקצוע אכן יכול לסייע בעיבוד מעמיק ולהקל בצורה משמעותית על הסימפטומים הטראומטיים. לצד זאת, פנייה לטיפול בכלל ואצל נפגעות טראומה בפרט היא החלטה אישית, ואני חושבת שכרגע אין מה לעשות מלבד לכבד את הקצב והבחירה שלה. עצם היותך לידה ונכונותך לשמוע את הסיפור שלה ואת קשייה מהווים "הוכחה" לכך שיש מי שמוכן להאמין ולהאזין ובמובן זה גם בונה תקווה ואמון בקשרים. לכן, לצד נסיונך לכוון אותה לטיפול הייתי מדגישה גם את נכונותך להיות שם עבורה ולהקשיב (כמובן, רק אם אתה באמת מרגיש כך). יתכן שעם הזמן משהו באמון ובהצפה של התכנים יבנו בתוכה את המוכנות לפנייה לטיפול.
לצד זאת, אפשר גם להציע לה לפנות ברגעים הקשים לאחד מקווי הסיוע האנונימיים- לפעמים החשיפה האנונימית קלה יותר וגם היא בונה בהדרגה תחושה חיובית ויותר אמון לגבי האפשרות של יצירת קשר. יתכן שכרגע גם פנייה כזאת תהיה קשה מדי עבורה, אבל כדאי לפתוח בפניה את האפשרות.
יתכן שהכיוון שהצעתי יעמת אותך עם תקופה ממושכת של היעדר שינוי או נכונות לפנייה לטיפול, אבל הכבוד לקצב שלה ולצרכיה הם מרפאים ויקרי ערך בפני עצמם.
ליטל
.jpg)
