שלוםוברכה,
אולי טפשי שפונה אבל אני ממש במצוקה. אנ יבטיפול פסיכולוגי ובחודש האחרון ערתי משבר קשה עם הפסיכולוג. בינתיים אנחנו ממשיכים אבל מרגישה לא רצויה אצלו ועליו ואני מצידי לא מצליחה להפסיק ת הטיפול אבל מצד שני לא רוצה שהוא יטפל בי באילוץ.
אני כאובה בצורה חריפה ובוכה המון.
אינני יודעת האם עדיף להפסיק למרות הקושי שלי כי זה יותר פגיעה להמשיך כשהוא לא מעוניין ואני צודקת בד"כ באינטואציות שלי בנוגע אליו, הוא בעצמו מאשר אותן.
תודה,
סיון
שלום סיון.
קודם כל, הפניה שלך לא טיפשית. אני חושבת שתחושת דחייה על ידי הפסיכולוג, בין אם היא "מוצדקת" ובין אם לא, היא חוויה מכאיבה ומטלטלת ביותר.
איני יודעת אם את אכן מזהה חוסר רצון אמיתי אצל המטפל שלך אך בכל מקרה אני חושבת שכדאי לבדוק לעומק, באופן משותף וכנה, את התחושות ההדדיות. יתכן ואת מזהה קושי שלו איתך אשר חשיבה משותפת עליו תפתח ותעלה נושאים חשובים להתקדמות הטיפול שלך. במידה והרגשתך אינה תואמת את רגשותיו,
יתכן ומדובר בתחושה המבוססת על חוויות עבר המשתחזרות בקשר הטיפולי ובאופן זה עשויות לאפשר עיבוד שלהן אשר יכול להביא להתקדמות ושינוי נפשי מעמיק. מאחר שכך, אני לא חושבת שאני יכולה להמליץ לך האם להמשיך או להפסיק- אני רק יכולה להמליץ לך לבדוק שוב ושוב עם המטפל מה קורה ביניכם, להעלות מולו את התחושות ולהתבונן בהן ובמקורן. בדרך כלל בדיקה מעמיקה מסוג זה מצליחה להביא, בסופו של דבר, לתחושה בהירה יותר לגבי הרצון להמשיך או לסיים את הטיפול- ובדרך כלל ממקום שלם ובטוח יותר.
ליטל
.jpg)
