היי,
קראתי את תשובתך,
אני מבין שאני כן צריך להעלות את הנושא מכיוון שהוא ממשיך להעסיק ולהציק לי,
כתבתי שלא נעים לי אם יסכים ולא נעים לי אם לא יסכים, ואסביר את דברי,
אם יסכים- אני ארגיש כל הזמן שהוא לא מקבל תמורה כספית מלאה למאמציו, אומנם לא נעים לי שאני צריך לשלם כסף למישהו שיקשיב לי ויהיה שם בשבילי, אבל מצד שני בהתנדבות זה מרגיש עוד יותר לא טוב, כל עוד הוא מקבל תמורה כספית הולמת לזמן שהוא מקדיש זה הופך את זה להדדי איכשהו, ולכן אם יסכים אני ארגיש שזה מרחמים או שהוא לא עושה את זה בלב שלם, הרי הוא חושב שהמחיר הראשוני הוא שמתאים לו לעבוד תמורתו.
כמו"כ אני ארגיש לא נעים לספר שיצאתי לנופש וכדו'
ואם לא יסכים, אני ארגיש מפודח שהעליתי בכלל את הנושא, בכלל על כל נושא התשלום ויותר מזה גם על הקשר בינינו קשה לי לדבר. אני ארגיש שביקשתי משהו לא לגיטימי. הרי הוא מוכן לעבוד תמורת מחיר מסויים אז בתור מה אני בא ומבקש הנחה? כמעט לכל מי שהולך לטיפול יש קושי כלכלי.
אוף, העיסוק בנושא הזה קשה ולא נעים לי.
תודה על המקום שאת נותנת כאן. אשמח למענה.
שלום לך. כפי שאתה עצמך מזהה, הנושא הכספי בטיפול הוא נושא טעון שנוגע בשאלות רגישות הנוגעות ל"אמיתיות", אכפתיות, הדדיות ותלות. אלו נושאים טעונים כל כך מאחר וכמעט תמיד הם מעוררים את הדיהן של חוויות עבר עם אנשים משמעותיים בחיינו. לכן, אני חושבת שהעניין אינו האם הבקשה שלך לגיטימית או לא, ואפילו לא האם המטפל יסכים או לא יסכים- לב העניין הוא התחושות המתעוררות בך, אותן אני חושבת שכדאי לבדוק יותר לעומק בטיפול עצמו. במובן זה, העצה היחידה שאני יכולה לתת היא שתאפשר לעצמך את החופש להתבונן בשאלות שמתעוררות בכנות ובפתיחות, למרות שהתייחסות ליחסי המטפל/מטופל הם אכן אספקט מורכב בטיפול לא פעם. מנסיוני, חשיבה משותפת על נושאים אלו נוטה להיות חשובה ומקדמת. ליטל