ערב טוב.
סיימתי טיפול לא מזמן ומרגישה כמו איזה "מכורה" שקשה לה להתנתק.
פה ושם כואב בכל מיני מקומות. אני קמה עם תחושה מוזרה, כאילו משהו חסר.
הרבה פעמים הדמעות עומדות בגרון או שיש תחושה של גוש תקוע ומכאיב בגרון.
מתלבטת אם לקחת את הזמן ולתת לדברים לשקוע ולעבור או אולי לפנות לטיפול חדש.
בתוך תוכי מרגישה שיכולה להתמודד עם התחושות וכו...
אבל מצד שני מרגישה שמשהו חסר.
מצב מבלבל.
מה דעתך?
שלום לך. מתוך הדברים שכתבת אני לא בטוחה שאני יכולה להחוות דעה של ממש, לכן אשתף במחשבה כללית. תחושות צער, אובדן ו"אבל" מסוים הן טבעיות בעקבות סיום של טיפול משמעותי, ובמובן זה אינן מצריכות טיפול כל עוד אינן מתקבעות והופכות למצוקה נפשית משמעותית. לצד זאת, לעתים תחושות הצער אינן נובעות רק מתהליך טבעי של התמודדות עם פרידה אלא מהכרה בדברים שלא הושגו בטיפול ועדיין דורשים מענה, התייחסות ועיבוד. במצבים אלו, פנייה לטיפול היא כמובן רלוונטית. מאחר ולא תיארת את אופי ורקע הסיום אני כאמור לא מרגישה שאני יכולה להחוות דעה לכאן או לכאן, לכן מציעה בעיקר לנסות להיות קשובה לתחושתייך וללכת עם תחושת הבטן שלך. ליטל
.jpeg)
