שלום,
אני אשה כבת 50 גרושה ללא ילדים, מזה שנים שאני לבד עם עצמי ללא זוגיות וללא חברים פרט לעבודה ומשפחה אין לי מסגרת נוספת. אני מאוד רוצה להיות מסוגלת לעשות משהו עם עצמי: ללמוד, ללכת לחוג, להכנס לחברה חדשה אך כל פעם שאני מנסה , נרשמת או מחליטה שהיום אני אבצע רישום לחוג כלשהו אני נסוגה ומחפשת את כל הסיבות מדוע לא ללכת ולא להתחיל. אני פוחדת מחברה חדשה ומעמידה מול קהלים גדולים כל אדם חדש שנכנס לחיי אם בעבודה או מתוך בירור כלשהו דבר ראשון אני מחפשת מה לא טוב בו אין לי חיבור ראשוני וטוב עם אנשים בכל מסגרת שהיא וזה משאיר אותי מכונסת ולא חברותית והבדידות הופכת ממש קשה מאותה סיבה קשה לי להכנס שוב לזוגיות למרות שאני מאוד רוצה וכמהה ואין דבר שאני רוצה יותר מאשר כמובן בריאותם של בני משפחתי.
אשמח לדעת איזה טיפול יכל לעזור לי לשנות דפוסי התנהגות זו שגורמת לי להבין שפספסתי את החיים והשנים היפות של חיי.
בתודה
שלום אור.
את מתארת כיצד האופן בו את תופסת ומפרשת התנהגויות וסיטואציות חברתיות משפיע על יכולתך ליצור קשר אינטימי ולהכנס לאינטראקציות בין אישיות ובהתאם, נשמע שהדרך להשגת שינוי היא התבוננות ועיבוד של התחושות בנוגע ל"מה יכול לקרות בקשר". עיבוד מסוג זה מאפשר פעמים רבות גם שינוי תפיסות ופירושים שליליים ובכך מגדיל את הנכונות הפנימית לכניסה לקשר. בהתאם, אני מאמינה שטיפול בגישה פסיכודינמית יכול לסייע לך.
ליטל
