בת 29.נשואה באושר לבת זוג .
אני עצמי סובלת מחרדות שמקשות עליי לצאת החוצה ולתפקד בחוץ.הבעיה בעיקר היא מול אנשים.

תחושת איום מאנשים. שיהיו רעים אליי. שיסתכלו עליי. מרוב שאני לא יוצאת החוצה אני לא מתמודדת עם הבחוץ. כבר שנתיים לא עובדת. לא מצליחה למצוא עבודה וכבר התאייאשתי מלחפש. הישיבה בבית מקשה עליי ממש ואני מעבירה את הימים בחוסר אונים ובחוסר עשייה. כל יציאה קטנה לרחוב שהיא לא עם בת זוגי אני מעדיפה להמנע. כל הזמן יש לי תחושת איום שיתנכלו אליי שיהיו אליי רעים.

אני לא מרגישה את זה מעכשיו וזה לא תחושות חדשות. מגיל צעיר מאוד היו לי בעיות. אני הגעתי ממשפחה בסיכון ועברתי חיים קשים. חוץ מבת הזוג שלי שהיא הבית שלי והחיים שלי אין לי גם שום בנאדם אחר. ההורים שלי לא בקשר ככ. בגלל העבר הקשה שחוויתי איתם. חברים אין לי. אני מנותקת מהעולם אפשר לומר.

אני במבוי סתום. וככ רוצה לצאת ולעשות דברים עם עצמי. יש לי הרבה חלומות ומטרות.החלום שלי זה ללמוד פסיכתרפיה הוליסטית. יש לי גם חלום לכתוב ספר ביוגרפי על החיים שלי. אבל הכל סתם .ובפועל. חוץ מלקום יום יום ולהיות בפייסבוק. אני לא עושה עם החיים כלום. כל יציאה קטנה לבחוץ מאיימת עליי שאנשים יפגעו בי. אני הולכת עם אוזניות אבל זה עדיין לא עוזר

וכן הייתי בהמון טיפולים נפשיים בחיים. כרגע אני מחפשת טיפול פסיכולוגי. אך ללא תרופות. אני מאוד נגד תרופות