הי,
אני אשת טיפול בעצמי ולא מצליחה לצאת מחוסר התפקוד בבית. בעבודה מוערצת, בבית להרים טישיו מהריצפה זה בשבילי כמו להרים מקרר... לא מנקה לא מסדרת, בעלי עושה את המינימום וכועס עלי מאד. אכפת לי מאד מהמצב, אבל לא מצליחה לשנותו. יש לי המון מוטיבציה לטיפוח הקשר עם הילדים אבל אפס מוטיבציה לבישולים וניקיון וסדר. זה פוגע קשות בזוגיות. בטבלת האניאגרם בעלי נחשב לטיפוס מספר 1 ואני לטיפוס מספר 4 אם זה עוזר...
אני חושבת שיש פה גם מנגנוני הגנה במערכת הזוגית אבל בעלי לא מוכן לשמוע בשום אופן על טיפול או ייעוץ זוגי... חושב שהבעיה פשוטה ביותר. 'פשוט לסדר רבע שעה ביום את הבית'... מרגישה אשמה, כישלון, בושה, וכעס שהוא לא רואה בי עוד דברים חוץ מהאישה שמסדרת ומנקה...
מה עושים?
שלום רוחמה.
כפי שאת עצמך יודעת בוודאי, כאשת טיפול, לא פעם קיימים פערים משמעותיים בין התפקוד המקצועי לבין החוויה הפנימית-רגשית או הבין אישית. במקרה שלך, את ממקמת את הקושי בדינמיקה הזוגית אך נשמע שדינמיקה זו משפיעה עלייך ועל הקשר עם ילדייך בצורה משמעותית ומכאיבה ביותר. לכן, ולאור העובדה שבעלך אינו פרטנר לטיפול זוגי כרגע, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול אישי ובו לברר יותר לעומק מה קורה לך. דינמיקות זוגיות קשות וקבועות בדרך כלל מושפעות לא רק מההווה הזוגי אלא גם מהעבר האישי ובמובן זה יתכן שטיפול יוכל לסייע לך להתמודד עם קשיים בזוגיות באופן פחות הרסני ומכאיב עבורך.
נכון, יש משהו "לא הוגן" בכך שהקושי הוא זוגי ורק את תשאי ב"נטל" העבודה הרגשית והטיפולית, אבל נשמע שהדעיכה והתסכול שלך מלווים בסבל רב, וחבל לא לסייע.
ליטל