היי,
אני מודעת לכך שאינני מרגישה רגש כלפי כמה דמויות שפגעו בי וכלפי אירועים טראומטיים בנעוריי. אני כן מרגישה גוש כבד בלב כלפיהם או דחייה חזקה או כעס גדול אבל רק כלפי חלק מהם ורק לפעמים. בד"כ הרגש פשוט מנותק שם.
מודעת לכך שזה לא תקין, אבל מה כל כך גרוע בלא להרגיש כלפיהם כלום? איך אפשר לגרום לי להרגיש? ממה זה קרה?
יודעת שפשוט תמליצי לי ללכת לטיפול ואני אכן בבירור כרגע על מטפל/ת, מבקשת חידוד לגבי חשיבות הטיפול בנושא, טיפים בינתיים וכן הסבר לגבי מה יתרחש בתהליך הטיפול בנידון. ונק' נוספת- מה יקרה באם לא אטפל בכך.
תודה
שלום לך.
אירועים טראומטיים הם אירועים מטלטלים ביותר מבחינה נפשית ולכן, כאשר הנפש לא מסוגלת לעכל ולעבד אותם, היא מתמודדת דרך התנתקות רגשית. ניתוק זה הוא במקרים רבים הישרדותי ומסייע בשמירה על האיזון הנפשי גם לנוכח הטראומה, אך המחיר שלו הוא הוא אותו "גוש" מכביד ומקשה שאי אפשר להיפטר ממנו, ולא פעם יש לו השלכות שליליות על היכולת ליצור קשרים, ליהנות מהחיים ולהרגיש טוב. בהקשר זה, קשה לי לומר מה יהיו ההשלכות של הימנעות מטיפול- חלק מהאנשים מצליחים לנהל חיים טובים לצד הניתוק, חלקם חיים עם "גושים" כמו שאת מתארת ואצל חלק מהאנשים הגוש הולך וגדל ומביא לסבל נפשי אשר עשוי לבוא לידי ביטוי בסימפטומים קליניים (דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וכד').
טיפול פסיכולוגי מכוון לעיבוד האירועים הטראומטיים, וכך גם לצמצום הנתק הרגשי באופן שמביא להקלה ולהרחבת היכולת להרגיש, ליהנות ולחיות. במובן ז אני אכן ממיצה לך לפנות לטיפול, ושמחה לשמו שהתחלת בתהליך.
ליטל