שלום ליטל,
לפני מספר ימים נפרדתי מבת הזוג שלי לאחר חצי שנה של קשר. במהלך חצי השנה הכרתי צדדים מאוד דיכאוניים אצלה, מחשבות מאוד קשות, יאוש, אובדנות, דברים שלא עברו ובעצם ליוו אותי במשך כל החצי שנה הזאת. היא משרתת בצבא וכל סופש בבית, ובעצם לאורך כל שבוע בבסיס אני עשיתי מאמצים רבים להרים אותה מהמצב הזה ולעיתים ללא הצלחה. זה בא לידי ביטוי בהרבה הודעות מיואשות ממנה ועצבות רבה שהשפיעה גם עלי. אני חייב לציין שהיא לעולם לא הייתה הרסנית כלפיי, לא איימה, אלא מאוד אהבה ותמכה בי לאורך הדברים שעשיתי. נפרדתי ממנה מהסיבה שהרגשתי שלקחתי על עצמי נטל כבד מדי, אני אוהב אותה מאוד, אבל היה לי קשה להתמודד עם העובדה שאני היחיד שיודע שהיא אובדנית ואולי מסוגלת לעשות לעצמה משהו. המשפחה שלה לא תומכת והיא מפחדת לפנות אליהם ולכן אני בעצם הייתי היחיד שיודע שהיא צריכה עזרה והיחיד שחושב לטפל בזה. היא סירבה לקבל עזרה מסיבות שונות, עזרה פרטית או דרך הצבא, למרות שהיא יודעת שהיא צריכה טיפול ומציינת את זה.
לי קשה מאוד כרגע למרות שאני יזמתי את הפרידה. היה לי עצוב מאוד לראות אותה ככה במיוחד מהסיבה שהיא מאוד אהבה ודאגה לי, אך לצערי היא לא ידעה לדאוג לעצמה ולאושר שלה. אני מתוסכל מהמצב, מאוד קשה לי לשנות הרגלים אחרי שהתרגלתי לישון איתה ולהתעורר איתה וכו'. אני מחובר אליה מאוד ודואג, התהליך של הפרידה מלווה בהרבה פחדים מצידי שויתרתי על משהו טוב ושהמצב הנפשי והפיזי הקשים לאחר פרידה ילוו אותי עוד הרבה. כמובן שחושב ליצור איתה קשר מאז הפרידה, מאוד מתלבט כמה אני יכול לקחת על עצמי מצב כזה...
אשמח לדעת מה היית ממליצה לעשות במצב כזה, תודה רבה!