היי, אני בת 21 ומאז שאני זוכרת את עצמי (לפחות מגיל 14) אני חי בדיכאון,הפרעות אכילה, חרדות וכל מיני 'מתנות'
רק לארונה התחלתי לטפל בזה רציני..
אני מרגישה שכל החיים אני במן מאניה דפרסיה רק שאצלי בשונה ממה שקראתי על זה שזה קיצוני בטירוף המצבי רוח וזה הולך יותר לפי תקופות
אצלי זה מתבטא יותר בדברים קטנים- אני ב'היי' על משהו מסוים וזה יכל להיות כל דבר הכי מפגר וקטן או הכי גדול ומשמעותי
ובראש שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי, הכל בהקשר הולך להיות פשוט מושלם לגביו, אני בטוח אצליח, יהיה לי כיף, יהיה לי טוב ועוד מחשבות כאלה ואחרות ואז אחרי כלום זמן,זה יכל להיות פחות מיום וגם סביב השבוע ויותר פתאום הכל יורד לי,פתאום אני בדאון מטורף ובמחשבות שליליות.
זה גם יכל לקרות בלי קשר לכלום סתם פתאום דאון מטורף אחרי ובלי היי מטורף לפני.. זה גם מתבטא ברגשות כלפי אנשים ופשוט בכל דבר!
קווה שהצלחת להבין ואשמח לדעת האם גם זה נכנס בתוך ההגדרה של מאניה דפרסיה?
כלכך קשה וזה מרגיש שכל החיים של נדפקו בגלל זה ואם משהו לא ישתנה בעתיד המידי אני םשוט לא אגיע לשום מקום בחיים ולא אוכל לעשות כלום בחיים
שלום לך.
אני כמובן לא יכולה לאבחן דרך הפורום ולהציע מענה אישי לשאלתך, אך באופן כללי נהוג להבחין בין מאניה דפרסיה כמצב פסיכיאטרי לבין מצב רגשי שהוא מכאיב אך אינו עונה להגדרה של בעיה פסיכיאטרית, בו האדם נוטה לתנודות במצב הרוח ובדימוי העצמי על רקע רגשי-אישיותי. כך, למשל, חלק מהאנשים אשר יש להם קשיים בתחום הדימוי העצמי חווים "היי" כאשר הערך העצמי שלהם מקבל אישור והכרה, ו"דאון" במצבי פגיעה בערך העצמי. מצב זה אינו הפרעה פסיכיאטרית אך יכול לגרום לתסכול וסבל משמעותיים. לאור זאת ולאור הקשיים הרגשיים שאת מתארת, נשמע לי שאת יכולה להיתרם משמעותית מטיפול פסיכולוגי. איני יודעת אם לכך התכוונת כאשר כתבת שהתחלת לטפל בזה רציני. במידה ואת בטיפול כדאי להעלות את השאלה שהעלית כאן מול המטפל/ת ובמידה ולא- אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין יותר לעומק את רגשותייך ואת דפוס החוויה הרגשית שלך. התבוננות מסוג זה מביאה במרבית המקרים להקלה משמעותית.
ליטל
