שלום,

רציתי להתייעץ בנוגע לחברה קרובה שלי מזה שנים.
מאז שאני מכירה אותה, ובעיקר מהגיל בו הייתה צריכה להחליט החלטות רציניות יותר בחיים (בגרויות, שחרור מהצבא וכו') היא נכנסה לחרדות, בכי, ולא תיפקדה כמו שצריך, והייתה תלותית ו'נזקקת'. היה עבר אלים מצד אביה. גם חרדתי ופרנואידי. וכועסת מאד על 'אדישות' מצד אימה.
מאד 'ילדותית' באופיה. היא לא הצליחה להשיג קשרי חברות יציבים, זוגיות שרצתה כל כך, עבודה שהיא שלמה איתה, ובגיל מבוגר יחסית הביאה ילדה לבד, מתוך החשש לפספס את ההזדמנות ומלחצים סביבתיים.

בעבר הצעתי לה לשקול טיפול תרופתי ותמיד התנגדה והתרחקה מתוך חשש שאני מעוניינת 'להרעיל' אותה.
היא הייתה בעבר בשיחות, חלקן עם פסיכולוגים וחלקן עם יועצים מהתחום. חלקם ויתרו עליה, עד שלא תיקח תרופות..

היום כאמא היא אוהבת את הבת שלה אך חרדתית מאד כלפיה, ובכללי חשה תמיד קורבן ופספוס (שאין לה חיים יפים כמו לכולם ושאף אחד לא מבין מה היא עוברת), לא מתמודדת עם הילדה, נעזרת אך ורק באמא שלה והמון, כי לא סומכת על אחרים ויש לה מעט הכנסה, ומאידך היא אלימה כלפי האמא (מילולית בד"כ, מול הילדה) כי היא חייבת שליטה וקשה לה שהיא עושה משהו לא כרצונה, ובוכה מול הבת כמעט כל יום (בד"כ כחלק מפאניקה - למשל אם הקיאה או אם קשה לה עצמה), אומרת מילים קשות לאמא שלה לידה ("את שונאת אותה").
הבת שלה נכנסה לגן פעם ראשונה וכבר אלימה כלפי ילדים וכן כלפי האמא.

אני אבודה כי מרגישה שחייבת לעשות משהו, אם לא בשבילה אז לפחות בשביל הבת. היא עדיין לא מוכנה לקחת שום תרופה ואני מנסה לרמוז לה שהילדה עלול להיפגע קשות. אין לי הרבה הזדמנויות לראות אותה אבל קשה להיות לידה כי היא בוכה וצורחת יחסית הרבה לגילה, ולא מתחברת כל כך.

מה ניתן לעשות במצב כזה שבן אדם מסרב? היא סיימה עכשיו עם מטפלת שהמליצה לה להמשיך טיפול ואני מקווה שהיא לא תוותר מסיבה כלכלית.

המון תודה מראש.