שלום רב,
אני אשת קריירה , אישה נשואה ואמא ל 4 ילדים. הבית שלנו מנוהל בצורה מתוקתקת להפליא, ניקיון , כביסות, לימודים , קניות , שיתוף פעולה מלא ביותר של כל בני הבית. יש לי ילדים ילדים בוגרים בן ובת ועוד 2 קטנות. בכל אופן הבית בנוי ומושתת על עקרונות של למידה, ערכים , מסרים חינוכייים וכולנו שותפים בבית הזה למעשה להכל ומהכל. למעשה כל פעם שאמא שלי מגיעה אלינו לביקור בבית היא רואה שאני פונה לילדיי במשפטים כמו "תביא לי את המסרק" תדליק את האור" קום ובבקשה תבדוק מה קרה לאחותך - תביא לי בבקשה כוס מים וכאלה. בכל מקרה כל פעם היא נותנת לי להרגיש איום ונורא למעשה ואומרת לי שאני אמא שולטת וקובעת ואני שולטת בבית ובילדים שלי וכך למעשה הילדים שלי יהיו נתונים לשליטה של אחרים בחיים שלהם בהמשך הדרך שלהם, כל פעם אני והיא עולים על טורים כאשר אני מסבירה לה שוב ושוב את פני הדברים . אני כבר מתחילה להרגיש רע עם עצמי האם אני אמא רעה, האם אני אמא שולטת האם ילדיי יהיו כאלו ויילשטו בשיחות שלי שוב ושוב עם הילדים הם צוחקים בפנים שלי ואומרים לי "אמא ממש ממש לא אנחנו נהנים לעזור ולעשות בבית מה שצריך וגם שאת מבקשת תביא או תעשה זאת אם לא מתאים נגיד לא מתאים אבל בלי קשר אנחנו אוהבים לעשות זאת". עזרו לי להבין אם יש משהו לא בסדר פה
שלום אילור.
באופן טבעי, דרך הפורום קשה לקבוע האם את "בסדר" או "לא בסדר" ויותר מכך, אני לא בטוחה שזו השאלה המרכזית. אמך מעלה בפנייך ביקורת על סגנון ההורות שלך והשאלה היא האם ההערה שלה מעוררת בך סקרנות ורצון לבדוק את הנושא יותר לעומק, או שזה מרגיש לך לא רלוונטי. מאחר והעלית את השאלה בפורום אני מניחה שהיא נוגעת בך באופן זה או אחר ולכן אני מציעה לוותר על דיכוטומיית הבסדר-לא בסדר לטובת תהייה רחבה יותר: האם צורך בשליטה הוא היבט מרכזי בחייך? האם הנושא עולה במערכות יחסים אחרות שלך? איך את מתמודדת כאשר הדברים לא "מתוקתקים", כאשר את לא בשליטה או כאשר אין הסכמה לבקשותייך? אני חושבת שמתוך התבוננות רחבה יותר בנושא אפשר יהיה לגעת בנושא מזווית יותר פתוחה ופחות "מחלקת ציונים", ולבחון האם ואיך רלוונטי להורות שלך.
ליטל
