הפסיכולוגית שלי אמרה לי בפגישה האחרונה שלנו שיש בי דיכאוניות אבל אני לא בדיכאון מז'ורי, והיא אמרה גם שיכול להיות שאני קצת דיסתימית, אבל זה ממש לא בטוח.
יצא לי לקרוא קצת על דיסתימיה באינטרנט(וגם פה, באתר הזה) ויש לי תחושה שהיא פשוט לא רוצה לאבחן אותי עם דיכאון, למרות שהיא לא פעם אמרה "יכול להיות שזו איזושהי רמה של דיכאון" ובדיסתימיה יש גם מאפיין של דיכאון.
השאלה היא כזו, לדעתי, אני כן בדיכאון, וזה נשמע נורא מוזר אבל אני קצת רוצה שיאבחנו אצלי דיכאון כי זה יתן לי מידה מסויימת של שקט נפשי, לדעת שאני יודעת מה יש לי, ודיסתימיה ניראת לי כמו הגדרה שבאמת מתאימה לי, אבל מצד שני אני עושה על כמעט 99% מהקריטריונים של דיכאון, ואני לא יודעת איך להגיד לה שאני רוצה אבחון יותר מדוייק של הדברים..
תודה, וסליחה על ההפרעה^^
נ.ב אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי קצת יותר על מה זה דיכאון מז'ורי, ומה זה דיסתימיה כי אני רוצה לדעת קצת יותר ולהבין מה זה..
שלום לך. על ההבדלים בין דיסתימיה לדיכאון קליני/מז'ורי תוכלי לקרא באתר, אך באופן כללי דיסתימיה היא תחושת דכדוך מתמשכת שמלווה את האדם לאורך תקופות ממושכות בעוד שדיכאון קליני מלווה בתחושות עוצמתיות מאוד של סבל, עצב ופגיעה בתפקוד. בכל מקרה, חשוב לציין שלפעמים גם כאשר לא עונים על הקריטריונים המלאים לקבלת אבחנה, הכאב והקושי הנפשי הם משמעותיים ולא בטלים. לכן, אני חושבת שהרצון שלך להבין טוב יותר מה קורה לך הוא לגיטימי ומובן, ואני מציעה פשוט לומר למטפלת שלך ישירות שאת עסוקה בנושא והיית רוצה להבין יותר את כוונתה. כמו כן, אני חושבת שכדאי מאוד לשתף בהרגשתך ומחשבותייך לגבי קיום האבחנה. הנקודה המרכזית, בסופו של דבר, היא האפשרות להשתמש בשיח על ההבחנות כדי להבין טוב יותר את חוויתך הפנימית, ואני מאמינה ששיח כנה על הנושא יוכל לסייע בכך. ליטל
.jpg)
.jpeg)
