החלטתי לסיים טיפול פסיכולוגי לאחר 4 חודשים שהייתי מסכם אותם כטראומטיים. במקום שאני אמור להרגיש מוגן ובטוח הרגשתי מאויים. והיו לזה מס' סיבות .
באחת הפגישות סיפרתי למטפלת על הקושי שלי ליצור זוגיות ושיש מישהי שמוצאת חן בעיניי , לפתע היא הרימה את קולה ואמרה "מה אתה אומר לי בעצם" ? הסתכלתי עלייה ולא ידעתי מה לענות . והיא חזרה ואמרה שוב בקול רם "מה אתה אומר לי " הרגשתי נעץ בלב. מה היא מרימה את הקול שלה פתאום? איפה הרכות והרושם של מטפלת מכילה? חשתי אותה כגסה באותו רגע.
המשכתי בטיפול ובפגישה אחרת דיברתי איתה על האובדן של אימי בגיל צעיר , ושאני זוכר את אימי בתקופה שהייתה חולה בוכה הרבה ואני זוכר את הבכי שלה - והיא בתגובה מחייכת אליי ואומרת " אה אתה זוכר איך היא ".. ולא המשיכה, אבל חייכה.
זה היה לי נורא מוזר ולא ברור מה היא מנסה לעשות , איזו מניפולצייה היא מפעילה. התחלתי לפקפק בשיטת הטיפול שלה , בה, ובטיפול בכלל... הרגשתי שאני לא יכול לסמוך עלייה ושהיא משדרת משהו עוקצני , ציני...
בפגישה נוספת באתי עם השאלות האלו - איזה טיפול את מטפלת בי? האם את חושבת שאת עושה את הדבר הנכון ? ואיך את יודעת שאת לא טועה בדרך?
חשתי שהיא ממש התעצבנה וענתה בקצרה " אני מטפת בשיחות" ושאלתי מה עוד? היא השיבה " זאת תשובתי"
הרגשתי שהיא מסתירה משהו.
המשכתי לשאול שאלות ולהטיל ספקות והיא אמרה שהיא לא עובדת ככה. שאלתי " איך ככה" ?
והיא עונה "אני לא יודעת מה קורה לך"
גיחתי ואמרתי לה מה את חושבת שעובר עליי אני בסך הכל שואל שאלות לגיטימיות ואת ישר אומרת שעובר עליי משהו?
היא ענתה " אני לא יודעת עוברות לי הרבה מחשבות בראש"
שאלתי אותה איזה מחשבות והיא סירבה לענות.
זהו פה הרגשתי שעליי להפסיק את הטיפול ושביני לבינה לא יהיה קשר טיפולי מטיב , אלה להפך.
אני מציין שהייתי בעבר בטיפול ומעולם לא חשתי מאויים כך ממטפלת והקשר הטיפולי היה חם ומכיל מאוד.
פה היו שורה של אירועים מאוד לא ברורים מבחינתי מצידה , והתנהגותה עוררה בי הרבה פעמים חוסר נוחות וחשש שהיא איננה רוצה בטובתי כפי שכתבתי למעלה תגובותייה הבלתי הגיוניות לנושאים שעליהם דיברתי במהלך הטיפול.
ואני שואל -
האם זה חלק מטיפול כל מה שציינתי כאן?
תודה
שלום לך.
קודם כל, אני מצטערת לשמוע על החוויה שלך בטיפול. לא קל לצאת כך מטיפול, ואני שמחה לשמוע שהיו לך חוויות טיפוליות טובות יותר בעבר.
ולשאלך. לשפוט או לחוות דעה על טיפול מהצד זו אף פעם לא משימה קלה וכך אני מרגישה כאשר אני קוראת את דבריך. קל להתחבר לתחושותיך כאשר אני קוראת את הדברים שאתה כותב, אך בטיפול הדברים הם לפעמים מורכבים יותר: קשה לשפוט משפטים ספציפיים של המטפלת כאשר איני מכירה את הקונטקסט, הטון, הדינמיקה ברגעים אלו, שהם לפעמים משמעותיים אפילו יותר מהתוכן. מה שאני כן מבינה מדבריך הוא שלא התאפשר דיאלוג משמעותי, פותח ומעורר סקרנות סביב התחושות הקשות שהתעוררו בך ובמובן זה אני נוטה להניח שמשהו בדינמיקה עם המטפלת הספציפית לא היה נכון עבורך. לכן, לצד הצער והכאב על החוויה השלילית, אני חושבת שכדאי "להתנחם" בכך שאתה יודע מניסיונך כי קשר טיפולי יכול להציע גם חוויה אחרת ולא לתת לקשר הספציפי שלא צלח להשפיע על יכולתך להיעזר בטיפול נוסף שבו, אגב, אפשר יהיה אולי לעבד ולהבין יותר לעומק מה קרה ומה חווית בתוך הקשר שהסתיים זה עתה.
ליטל
.jpeg)
