אני רוצה להתחיל טיפול ואני מקווה שיקבלו אותי. בלי שום קשר אבא שלי חולה מאוד ואימא עצבנית כולם מנסים להוציא עלי את התסכולים בלי שאני רבה להיפך אני מנסה לעזור לאימא כמה שיותר אבל האחיות שלי מתוסכלות גם מזה שאני הולכת לטיפול וגם מהמצב של אבא את כל התסכולים תמיד מוציאים עלי וזה מאוד מעליב אני יושבת ובוכה אני כבר כל כך רוצה להתחיל את הטיפול אבל עד שיקבעו לי תור כואב לי שהמשפחה חושבת עלי דברים לא טובים רק בגלל שאני רוצה טיפול נפשי גם לי קשה עם אבא ואני מבינה את אימא ואת האחיות שלי שכואב להם על אבא אבל זה מעליב שבכוונה הם מחפשים אותי. אני משתדלת לא לענות ולא לריב איתם כואב לי המצב הזה נכון שאני גרה עם ההורים ולא הם אבל הם גם כועסים שאני הולכת לטיפול ומוציאים את התסכולים עלי בגלל אבא שלי במיוחד האחיות שלי המצב של אימא שלי לא כל כך טוב ועצבנית בגלל אבא כמה שאני מנסה לעזור היא מנסה לריב למרות שאני לא עונה לאף אחד אני לא עונה אני יושבת בחדר עד הטיפול מה לעשות? זה כואב ומעליב ובאמת עם זה ככה אני כבר לא יודעת עם באמת כדאי לי להתחיל טיפול הם כל כך לחוצים מזה וגם בגלל אבא הם נגד טיפולים אני פגועה מה עושים?
שלום דנה. קודם כל, למרות כל הלחצים שאת חווה, אני חושבת שההחלטה לפנות לטיפול היא החלטה נכונה וחשובה.יש כיום שפע עדויות מחקריות לכך שטיפול יכול לסייע למגוון רחב של מצבים נפשיים, ואני מאמינה שהטיפול יוכל גם לסייע לך לשאת את הלחץ והקונפליקטים במשפחה. בינתיים, אני חושבת שכדאי להשקיע את מירב המאמצים ביצירת "איים" של שקט מחוץ למשפחה- ספורט, יוגה, פעילויות שאת אוהבת, קשרים חברתים, התנדבות או עבודה. לפעמים קשה מאוד לפתור לבד את הדינמיקות המשפחתיות שנוצרות והדרך היחידה לתחזק היא לקחת צעד אחורה ולצאת קצת מה"מערבולת". טיפול יסייע לך בתהליך זה, אבל בינתיים אני מציעה שתנסי לייצר לעצמך חוויות חיוביות שאינן קשורות בקשרים המשפחתיים. ליטל
