שלום,
הוריי בגיל השלישי ,אבי מוגבל פיזית ואימי ניידת .
אני הילדה הקרובה והכל מוטל עליי ..דיברתי איתם רבות שיש לחלק את הנטל גם עם שאר אחיי (עוד 3) כולם במרחק של 25 דק מהם אומרים שבסדר ובפועל לא קורה כלום .מיותר לציין שאינם מוכנים לקחת עזרה בתשלום.
דיברתי על כך עם אחיי אך ניראה שמאוד נוח להם.
מה עושים ? מרגישה כבר עייפה מהם למרות המסירות שלי .אימי אישה קשה ומלאת טענות תמיד!! מצד אחת לא רוצה ולא מעוניינת לנטוש אותם ,מצד שני הנפש שלי כבר לא יכולה לשמוע טענות ותסכולים שלא קשורים רק אליי ישירות .אשמח להמלצה לדרך ההמשך תודה.(אגב,הוריי אינם מוכנים ללכת לטיפול פסיכולוגי משום שטוענים שהם יודעים הכל...).
שלום שרון.
נשמע שעשית מאמצים רבים כדי ליצור חלוקה הוגנת יותר בנטל ולשמור על גבולותייך וכוחותייך, אך שגם לאחר מאמצים אלו הדברים עדיין אינם מאוזנים במערך המשפחתי.
נדמה לי שלאור הקושי ליצור הסכמות עם שאר בני המשפחה המשימה הקשה של יצירת איזון בין נתינה להורייך לבין שמירה על הגבולות שלך מוטלת כרגע עלייך. לכן, אני מציעה לך עצמך לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה לעזור לך להבנות איזון איתו את מרגישה בנוח. פעמים רבות קושי ביצירת איזון מסוג זה אינו נובע רק מהנסיבות המציאותיות אלא גם מהיבטים רגשיים ולא מודעים הקשורים בקשר עם ההורים ובתפקיד המשפחתי, וכאשר מתירים ומעבדים אזורים אלו בתוך הטיפול, מתאפשר יותר חופש תנועה בקבלת ההחלטות, ההתנהלות מול בני המשפחה ותחושת הרווחה והשלמות עם הבחירות האישיות.
ליטל
