היי, ברצוני להתייעץ בנוגע לבן הזוג שלי.
בן הזוג שלי מטופל כבר מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית/היפנוזה, הוא לא משתף אותי כל כך, אבל תמיד היו לו בעיות נפשיות שקשורות לעבר שלו בבית המשפחה שלו. לאורך הזמן בן הזוג שלי נסגר בפני ולא מדבר איתי ולא משתף, אני אפילו מרגישה שהוא נשאב לתוך הטיפול ונהיה בו תלותי מאוד, הוא כל היום מתכתב עם המטפלת שלו, גם בימים שהוא לא הולך הוא פשוט כל היום עסוק בזה. אני מרגישה שהוא נעלם לי ואני הופכת להיות לא רלוונטית עבורו, אפילו בדברים יום יומיים הוא כמעט ולא מדבר או מתייעץ איתי, לפעמים הוא חוזר נסער ומבולבל מהטיפולים (כמובן שהוא לא אומר כלום). ההרגשה שלי שהטיפול הופך להיות אובססיבי, ולצערי אני לא מרגישה שיש כל התקדמות עם מצבו.
אשמח לקבל ייעוץ כיצד לנהוג ? האם לדבר איתו (נסיתי בעבר והוא התחמק באלגנטיות כאילו זה דברים פרטיים) , האם לבקש מימנו להפסיק את הטיפול ? האם לדבר עם המטפלת שלו ? מה לעשות, אשמח לכל עזרה.
האם זה נורמלי שמטופל נקשר או אובססיבי בייחס למטפלת שלו (אני קצת מקנאה). מה עושים ?
תודה.
אשמח להתייחסות גם ממטפלים וגם ממטופלים. שוב תודה.
קורין
שלום קורין.
טיפול פסיכולוגי עשוי להיות לתקופה מסוימת שואב ומטלטל. בדרך כלל זוהי "ירידה לצורך עליה", צלילה לתכנים הפנימיים באופן שמאפשר בסופו של דבר חזרה טובה יותר למציאות ולהווה, אבל אני יכולה להבין כמה לא פשוט לעמוד מהצד מבלי שאת מבינה מה קורה או מחזיקה בוודאות כלשהי לגבי נכונות ומשך התהליך.
אני חושבת שלאור זאת חשוב להעביר מסר של תמיכה וקבלה ולא להתחרות בטיפול ובו זמנית לשתף את בן זוגך בדאגתך הן לגבי יעילות הטיפול והן לגבי השלכותיו על הקשר הזוגי. חשוב לעשות זאת לא מעמדה תוקפת ומתנגדת אלא מעמדה המכוונת לחשיבה משותפת על האופן בו ניתן להמשיך את הקשר גם בתקופה רגשית סוערת זו. אפשר גם להציע לבן זוגך בעדינות לשתף את המטפלת בחוויתך ובקשיים הזוגיים בתקופה זו. במקביל חשוב לבדוק מהיכן נובע הקושי שלך- האם אכן יש פגיעה בקשר או שמדובר יותר בקושי שלך להיות "מודרת" לטובת "אישה אחרת" בתקופה זו.
בשורה התחתונה, חשוב לייצר דיאלוג כנה ואל מתקיף ומתוכו לנסות ולהבין טוב יותר כיצד להתמודד ולצלוח את התקופה המאתגרת.
ליטל
