קראתי את הכתבה באתר לגבי שינוי התנהגות של בן הזוג.
כתבתם שאחת הדרכים להתמודד היא להציב גבול תוך הרחבת החופש האישי, ונתתם כמה דוגמאות איך ליישם את זה. רציתי להתייעץ איך ליישם את זה במקרה ספציפי שקורה לי עם בן הזוג ואני לא יודעת איך להתמודד.
הוא הולך פעם בכמה חודשים לטיול שטח של כמה ימים עם חברים.
לפני שנולדה הבת שלנו, אמרתי לו שבזמן ההריון ובערך שנה אחרי שהיא תיוולד אני ממש לא רוצה שהוא ילך לטיולים האלה. הוא באמת עשה זאת תקופה, אבל עכשיו החליט שהוא הולך לטיול כזה, והבת שלנו בת חצי שנה.
זה ממש מעצבן אותי שהוא עושה את זה ופשוט משאיר אותי לבד עם הילדה.
איך במקרה כזה אני יכולה ליישם הצבת גבול? איזו פעולה אני כבר יכולה לנקוט? הרי הוא יכול פשוט ללכת לטיול, אין לי דרך למנוע את זה.
אודה על תשובתך
שלום מוריאל.
אתחיל בהתייחסות לכך שהרחבת החופש האישי דרך הצבת גבולות אין משמעה השגת שליטה בבן הזוג או "ביטוח" לכך שכל צרכייך ורצונותייך בקשר יענו. הרחבת החופש האישי מתייחסת להרחבת היכולת לזהות מה מתאים לך ומה לא ולפעול בהתאם, תוך שינוי דפוסי התנהגות וקשר אוטומטיים (למשל, אישה שתמיד מרצה ומתחילה לעמוד על שלה; אישה שכל משק הבית נופל על כתפיה ומחליטה שהיע הזמן לחלוקה שוויונית יותר וכד').
במקרה שאת מתארת סביב הטיולים צריך להבחין: האם ההתנגדות שלך ליציאתו לטיול נובעת (למשל) ממרחב מצומצם בזוגיות, בו צרכייך מתבטלים וכל עול הטיפול בילדה נופל על כתפייך, או שאת פשוט מתקשה להשלים עם כך שבן זוגך אינו נענה לבקשתך?
בכל אחד מהמקרים, נראה שדבר מה בדיאלוג הזוגי סביב הצרכים השונים שלכם אינו עובד באופן חלק. במידה ומדובר בקושי חוזר ומתמשך, אני ממליצה לפנות לייעוץ זוגי שיסייע לכם לבסס תקשורת זוגית טובה יותר ובפרט בתקופה רגישה זו של ההפיכה לזוג הורים.
ליטל
