שלום ,
כשהייתי בתיכון עברתי חוויה טראומתית בכיתה מאוד תחרותית עם ילד שחיפש להציק לי בצורה קיצונית ויום יומית מול כולם. למרות שידעתי להגן על עצמי ולשחק שאני חזקה, זה השאיר בי צלקת עד היום אחרי עשור, לא אוהבת להיתקל בבני כיתתי שניתקתי איתם כל קשר אחרי תיכון. אני מרגישה שאין לי בסיס להישען עליו, תקופה חשובה שהייתה צריכה לבנות אותי הייתי רוצה למחוק אותה מהזכרונות שלי , זה נותן לי להרגיש חוסר יציבות ואובדן. נשארתי עם דימוי עצמי נמוך, חרדה חברתית וקושי חברתי שאני מתמודדת איתם יום יום בסבל רב. היום אני סטודנטית ומאוד קשה לי לחזור למסגרת כזו, שוב מרגישה פחד וחוסר שליטה חברתית ותסכול. אני יכולה להיות מאושרת אין סיבה שלא... רק אנ? איני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי בתקופה הקרובה מפחד לפתוח דפים ישנים וכואבים זה דורש ממני הרבה אנרגיה ועוצר אותי.
תודה מראש
שלום לך.
לא קל לשנות דפוסי חשיבה ורגש הנוגעים לערך העצמי ולתפקוד החברתי ללא עזרה, ובפרט כאשר מקורם בחוויה המתוארת כטראומטית. לאור זאת, אני חושבת שההימנעות מטיפול אינה משרתת אותך אלא להיפך- משמרת ומקבעת את התחושה שיש חוויות בין אישיות שאינן ניתנות להתמודדות.לכן, אני ממליצה לך לשקול שוב פנייה לטיפול- ניתן לבחור גם בשיטת טיפול "פרקטית" יותר כמו ביופידבק או טיפול קוגניטיבי התנהגותי המכוונים לשליטה וויסות החרדה ולאו דווקא ב"טיפול עומק" אשר מבוסס על חקירת חוויות העבר המכאיבות.
אם גם כיוון זה אינו נראה לך, ניתן להיעזר בספרי עזרה עצמית המלמדים טכניקות הרגעה וחיזוק ערך עצמי. לא תמיד ספרים אלו מספיקים להנעת שינוי, אך ניתן לנסות.
ליטל
.jpeg)
