אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.
שלום רווית. אני מבינה את המצוקה אך נדמה לי שכרגע אתם עושים את הדבר הנכון וחשוב להמשיך בכיוון זה- לקחתם את אחותך למיון והצעד הבא הוא לפנות לאבחון פסיכיאטרי שיהווה בסיס לתהליך טיפולי. התנודות החדות במצב הרוח והתפקוד שאת מתארת נשמעות אופייניות למצבים נפשיים שאכן דורשים מענה מקצועי, תרופתי ופסיכולוגי. לכן, אני מציעה למקד את מירב המאמצים בגיוס המוטיבציה של אחותך לאבחון פסיכיאטרי. משם, אני מאמינה שאיש המקצוע יוכל להציע לכם תכנית טיפולית המותאמת למצבה. עם כל הרצון הטוב, המצב שאת מתארת לא נשמע לי מתאים להתמודדות עצמאית ללא איש מקצוע, וככל שתפנו מוקדם יותר לאבחון כך יטב לאחותך והנזק שהיא גורמת לעצמה יצטמצם. ליטל ליטל
.jpg)
