מאז שהילדים שלי לא גרים בבית כי בגרו אין בי שום תחושה של געגוע או רגש לא נראה לי שזה מצב נורמלי כאילו שהם כבר לא קיימים ואפילו אני לא עושה מאמץ להיות בקשר למה זה קורה
שלום גילה.
יציאת הילדים מהבית היא שלב מורכב הן לילד והן להורה: ממצב "צמוד" של ניהול חיים ומגורים משותפים, עוברים למצב של מרחק פיסי. זהו שינוי שדורש להתמקם מחדש בעמדה שמחזיקה גם את המרחק הנפשי-פיסי וגם את הקרבה הנפשית, וזהו אתגר לא קל. לפעמים, כשלא קל לשאת את יחסי הקרבה-מרחק החדשים, ה"פתרון" שהנפש מוצאת הוא ניתוק שמונע את ההתמודדות עם המורכבות- ונשמע שזה הפתרון אשר הנפש שלך בחרה. כמובן, זה פתרון שיש לו מחיר של התרחקות וצמצום הקשר ולכן, אני מציעה לך לפנות להתייעצות קצרה וממוקדת עם פסיכולוג אשר יסייע לך לנהל טוב יותר את השינוי במערכת היחסים עם ילדייך.
ליטל
.jpg)
