שלום שלך,
ישנה תופעה שחוזרת על עצמה כבר כמה וכמה פעמים. היום הייתי בהדרכה להתנדבות בנוכחותם של ארבעה מתנדבים ושתי מדריכים, בתחילת ההדרכה התבקשנו כל אחד בתורו לספר שתי דברי אמת ושקר אחד לגבינו.
כאשר הגיע תורי (האחרונה בתור) לא הצלחתי לדבר, פשוט ישבתי שם חרדה עם פעימות לב והרגשת עילפון לאחר כמה רגעים המדריכה ויתרה והמשיכה בהדרכה (כנראה המדריכה הבחינה בתגובתי). הקטע המוזר הוא שכאשר הדבר נוגע בנושא ההדרכה עצמה אין בי שום לחץ לדבר, הייתי חלק פעיל ברוב ההדרכה.
דבר זה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים, בכל פעם שעלי לדבר בפני קבוצה על עצמי אני נתקפת בחרדה (לפני כמה חודשים נכחתי בהדרכה בנוכחותם של כ50 איש, וכאשר נדרשתי לספר על עצמי חטפתי התקף חרדה קיצוני (רעד, פעימות לב, בכי..) למזלי מנהלת ההדרכה הבחינה שאני במצוקה ופשוט הציגה אותי במקומי).
ואם זאת יש לציין שכאשר חילקו אותנו לקבוצות בהדרכה לא הצלחתי להיות שותפה בקבוצה, פשוט ישבתי בשקט חרדה בצד (חברי הקבוצה כנראה הרגישו זאת כי הם גם לא לחצו).
מה יכולה להיות הבעיה לפי דעתך?
שלום רותם.
נשמע מדברייך שהחרדה מתעוררת פחות במקומות ה"מקצועיים" ויותר במקומות בהם את צריכה לחשוף דבר מה אישי ואישיותי יותר. מצבים אלו נובעים פעמים רבות מקושי סביב הדימוי העצמי- כאשר הדימוי העצמי אינו גבוה ויציב, חוויות של חשיפה עצמית יכולות להיות מאיימות ומטלטלות מאוד. לאור זאת, ואחר ואת מתארת שהחרדה פוגעת בתפקודך במקומות מסוימים, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך להבין את מקור החרדה, לעבד אותו ולרכוש כלים יעילים להתמודדות. טיפול מסוג זה יכול לתרום הן בהקשר החרדתי והן בהיבטים נוספים הקשורים בעצם התעוררות החרדה (למשל, דימוי וביטחון עצמי).
ליטל
.jpg)
