היי ליטל
אני אובדנית כבר תקופה, מצב הרוח שלי ברובו עצוב ומלווה בסוג של דיכאוניות אך כאשר משתנה הוא הופך לקיצון השני, מאוד שמח, מידי שמח, ואז "נופל" שוב אחרי מספר שעות(גג יומיים).
חברתית קשה לי נורא ויש שיגידו שאני "אנטי חברתית" כי אני פשוט לא מסתדרת עם חברת אנשים, ובנוכחות יותר משני אנשים קשה לי..
אני מטופלת אצל פסיכולוגית, והיא יודעת את הדברים הללו, ובנוסף אציין שנורא קשה לי לדבר. גם מול הפסיכולוגית, וגם בכללי.
אני לא מצליחה להעביר את המילים מסף גרוני ופשוט נחנקת איתן עד יאוש.
אני בעיקר עייפה מלהילחם בעצמי ולנסות להבין מה קורה לי.
העלתי בפני הפסיכולוגית שלי כמה פעמים בקשה לאיבחון דיכאון, והיא אכן הפנתה אותי לפסיכיאטרית, אך אני לא יודעת אם אובחן דיכאון שמא משהו אחר או כלל לא אובחן דבר.
הפסיכיאטרית אמרה שמאוד יקל עלי ויעזור לי להתמודד עם כל הסבל שלי, שאני מאוד סובלת, אם אתחיל טיפול בפריזמה.
השאלה היא
א' מה ניתן לעשות בנושא.. האם יש מה לעשות עם כל תחושותי.. וקשיי?
ב' על מה ההפניה לטיפול בפריזמה מעידה?
ג' איך ניתן לדעת אם איבחנו משהו?
תודה על העזרה, מאיה
שלום מאיה.
נשמע שיצאת מהאבחון הפסיכיאטרי עם תהיות ואי בהירות ולכן אני חושבת שכדאי לקבוע פגישה נוספת ו/או לבקש מהפסיכיאטרית סיכום של האבחון. חלק מהתהליך האבחוני-טיפולי הוא מתן אבחנה מסודרת וקבלת הסבר על הגורמים להמלצה התרופתית ולכן, מעבר לכך שזכותך לקבל מידע זה, חשוב שתקבלי אותו גם מבחינת האפשרות להבין מה קורה לך ומה הכיוון הטיפולי. במידת הצורך, תוכלי לבקש מהפסיכולוגית המטפלת עזרה בתיווך הקשר עם הפסיכיאטרית.
מעבר לכך, נשמע שאת בכיוון הנכון מבחינת קבלת עזרה לקשייך. הטיפול התרופתי אמור להקל על עוצמות החרדה, הדיכאון והסבל וכך לאפשר לך להיעזר באופן אפקטיבי יותר בהליך הטיפולי. עם הזמן, כאשר תוכלי לעבד בטיפול ולהבין טוב יותר את קשייך ומקורם, יתבססו גם דרכים לוויסות, הרגעה עצמית ותפקוד טוב יותר אשר בתקווה- יצמצמו את הסבל ואיתו את הנטיות האובדניות.
לא תמיד קל לראות את "האור" כאשר נמצאים בלב המשבר והדיכאון, אך טיפול פסיכולוגי, ובפרט כאשר הוא מלווה בטיפול תרופתי, יכול להביא לשינויים משמעותיים ביותר ברמה הרגשית והבינאישית, ובמובן זה יש מקום לתקווה.
ליטל
