שלום ליטל,
קודם כל אציין שברור לי שאת לא יכולה לתת יעוץ מקיף או תשובה חד משמעית בפורום, אבל בכל זאת אשמח מאד לקרוא את דעתך (אני אוהבת מאד לקרוא את התגובות שלך בפורום).
אני כמעט בת 40, סובלת מבולימיה כבר שנים רבות וגם סוגים אחרים של פגיעה עצמית ברקע.
יש תקופות טובות יותר, יש תקופות רעות.
בסך הכל בתפקוד גבוה, זוגיות, משפחה, עבודה. אבל המחלה גוזלת ממני הרבה כוחות ובריאות, כמובן.
בשנתיים האחרונות אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני. הטיפול עוזר בכל מיני תחומים בחיים, הציף טראומות שהדחקתי הרבה שנים וסייע לי להתמודד איתן לראשונה, ואני מרגישה שאני גדלה ומתפתחת כאדם.
בעניין הבולימיה - גם במהלך הטיפול יש תקופות של רגיעה ותקופות של התקפי זלילה והקאה תכופים.
המטפל סבור שתרופות פסיכיאטריות (כגון פרוזק) יכולות לסייע.
אני מאד חוששת מתרופות ותופעות לוואי.
רציתי לשאול אם יש לך נסיון בתחום הזה, והאם מנסיונך תרופות מסוג זה מסייעות למלחמה במחלה האיומה הזו, ואיך?
תודה רבה...
שלום לילי.
במרבית המקרים, בולימיה מתפתחת על רקע של חוויות רגשיות אשר הנפש מתקשה לעבד ולנסח, וכהגנה מפני חוויות אלו (למשל, הקאה כתגובה לחוויה רגשית בה אחרים מעמיסים על הנפש תכנים וצרכים שאינם שלה). כלומר, בבסיס הסימפטום הבולימי עומדים פעמים רבות חרדה, דיכאון וקושי לשאת חוויות רגשיות מסוימות, אשר מעוררות כאב בלתי נסבל. במצבים אלו, טיפול תרופתי בסימפטום שבבסיס הבולימיה יכול להקל בצורה משמעותית, ואף לקדם את העבודה הטיפולית מאחר וההקלה הנפשית יוצרת יותר פנאי ויכולת להשתמש בטיפול ולהתקדם באמצעותו. במובן זה, טיפול תרופתי בהחלט יכול לעזור (כמובן, תיאורטית ולא כהמלצה אישית...). לגבי תופעות הלוואי אני חושבת שעדיף להתייעץ עם פסיכיאטר, אך מנסיוני עם תרופות ממשפחת הפרוזאק, רב האנשים מסתגלים אליהן מצוין. בכל מקרה, גם אם יש תופעות לוואי הן בדרך כלל מינוריות ופוסקות מייד עם תום השימוש בתרופה.
בשורה התחתונה, מאחר ונשמע שאת סומכת על המטפל/ת ונוצר קשר משמעותי, כדאי לסמוך על ההמלצה ולפנות להתייעצות עם פסיכיאטר בה תוכלי לקבל יותר מידע ולקבל החלטה ממקום של יותר ידע וביטחון.
ליטל
.jpeg)
