שלום, אני עובדת הייטק ועושה מאמצים להוריד שעות בעבודה כדי להיות כמה שיותר בבית עם הילדים (בגילאים 6 ח'- 7). המחיר בא לידי ביטוי בעיקר ברמת החיים ובהתפתחות המקצועית אם כי גם כעת אנחנו מבוססים כלכלית. האינסטינקט האמהי שלי אומר לי שהבית, בחיק ההורים והמשפחה, הוא מקום הטבעי והבריא של הילדים ולא צהרונים למיניהם. מידי פעם צפים לי לבטים אחרי שיחות עם חברות או סתם כך עולה בי תחושה של שחייה נגד הזרם (בתרבות שלנו זה לא הכי מקובל) ומנקר בי ספק האם זו לא סתם תפיסה מיושנת? האם התוספת של כמה שעות ביום שילדים נמצאים בבית בקרבת ההורים אכן מעניקה להם ריגשית? אשמח לתשובתכם, תודה שרה
שלום שרה.
הקונפליקט שאת מתארת בין חיי משפחה לקריירה ופיתוח אישי הוא אחד הקונפליקטים המאתגרים ביותר איתם מתמודדים הורים בתקופתנו ובאופן טבעי,ישנן גישות שונות והתשובה אינה חד משמעית.
לצד זאת, אחד הממצאים החוזרים במחקרים עדכניים הוא שהנוכחות ההורית המאזנת בין סמכות לבין קשר איכותי ותומך היא אחד האלמנטים החשובים ביותר להתפתחות התקינה. כל משפחה מגיעה לאיזון זה באופן שונה, כך שאי אפשר לתרגם את הממצא למספר השעות שיש לבלות עם הילדים וכמובן- כאשר הורה מתוסכל שאינו מגשים את עצמו נמצא עם הילדים הוא לא בהכרח ממלא את הפונקציה הנוכחת במלואה. בשורה התחתונה, אם מלווה אותך תחושה של חוסר שקט לגבי האיזון והנוכחות ההורית כדאי לפנות לייעוץ הורי קצר וממוקד כדי למצוא את האיזון הנכון עבורך ועבורכם כמשפחה.
ליטל
