שלום מור.
כאשר את כותבת ש"יש דרך להאיר את עיניו" של אדם אחר אני שומעת בדברייך את הביטחון בצדקתך ואולי גם את הקושי לראות את חוויתו של הצד השני, אשר רואה ומרגיש אחרת ממך. בדרך כלל, גם כאשר אנשים בוחרים בדרך שמזיקה להם, יש לכך סיבה נפשית טובה ועמוקה (למשל, לפעמים האדם מהכור לסמים מתמכר מאחר וללא הסמים יתמודד עם חוויה רגשית בלתי נסבלת). במובן זה, אני באמת לא חושבת שיש דרך או צורך "להאיר עיניים" כל עוד לא מדובר במצב סיכון חריג. אם האדם בו מדובר חשוב לך, מה שאפשר וכדאי הוא לנהל דיאלוג בו גם את תקשיבי ותנסי להבין אותו ואת בחירותיו ממקום מכבד וקשוב באמת. ממקום כזה, ולא ממקום מתנצח המכוון ל"הארת עיניים" יתכן שתוכלי להגיד גם דבר מה על הרגשתך לגבי בחירותיו והנזק שהן מסבות לו. במילים אחרות, אני מציעה לוותר על הגישה לפיה את מחזיקה באמת והוא טועה, ולבדוק כיצד לנהל דיאלוג כנה, קרוב וקשוב באמת וכיצד להיות לצידו של האדם שיקר לך גם אם הוא פועל בדרך לא נכונה בעינייך.

ליטל