שלום רב,
עד כמה שידוע לי הפסיכולוגיה לא מאמינה בתת מודע. אם זה אכן נכון ,וגם אם זה לא נכון , (הרי אין מקום פיזי במוח האדם שרואים את התת מודע אם הוא אכן קיים),איך אפשר להסביר את התופעה לדוגמא: כאשר מדברים עם מישהוא בפעם הראשונה שפוגשים לא שומעים בראש או מגבשים באופן מודע דעה על אופיו אך אחרי זמן מה (שהבן אדם כבר לא מול העיניים), יש לנו דעה מגובשת על אופיו (שגויה או נכונה),בגלל ,צורת דיבור ,שפת גוף ועוד,וכל זה המוח קלט תוך כדי הדיבור עם הבן אדם ,אבל את המחשבות האלו לא שמענו את במוח תוך כדי השיחה איתו/ה. מי גיבש את המחשבות על אופיו של הבן אדם?
או דוגמא נפוצה אחרת: פועלים על פי אמונות מסויימות אבל לאו דווקא שומעים אותן לפני או תוך כדי ביצוע הפעולה ,האמונה /מחשבה על למה זה נכון לעשות את הפעולה נמצאת ב"תת מודע".
האם הוא אמיתי (שוב,אין מקום פיזי במוח לזה),ואם זה לא התת מודע ,אז מה זה כן?
תודה רבה!!!
שלום אור.
לצערי השאלה שלך רחבה ושנויה במחלוקת בכדי שאפשר יהיה להשיב עליה לעומק במסגרת זו. באופן כללי, מושג הלא מודע אכן אינו מכוון למקום או איבר ממשיים- זוהי המשגה שמסייעת לנו להבין תליכים נפשיים מסוימים.
בכל מקרה, המקרים שתיארת לגבי אמונות או רשמים שאנחנו מחזיקים לאו דווקא קשורים ללא מודע- אלו רשמים ורעיונות אשר נכון יותר לשייך למה שפרויד כינה "פרה מודע"- מכלול התכנים והזיכרונות אשר גם אם אינם נמצאים בתודעתנו ברגע נתון, נגישים למודעות אם רק נזדקק לכך. אלו תכנים אשר אינם נדחים מהמודעות אלא "מאוחסנים" בצד מאחר ואין לנו אפשרות להיות מודעים באופן מלא בכל רגע נתון לכל הרשמים והתכנים שאנחנו צוברים ונושאים אתנו.
ליטל
