שלום ליטל
אני מטופלת במשך שנתיים, בטיפול פסיכולוגי דינמי.
מזה כחודש, מרגישה מיצוי וחוסר חשק ועניין להגיע לטיפול.
ניתוק רגשי ותקיעות (לא רק זו הטיפולית המוכרת). כאילו אין מה לחדש ועל מה לעבוד. לא מביאה תכנים, המשפטים של המטפל מוכרים מדי/לא מרגיעים ועוד.
חסרה/נעלמה המוטיבציה הפנימית לעבודה טיפולית שהייתה עד כה.
מרגישה שצריכה "הפסקה"/"חופש" מהתהליך ואז לחזור לאותו מטפל בהמשך/ לעבור למטפל אחר.
נקודות שחשוב לי לציין-
ישנם נושאים כבדי משקל שאינם מעובדים ומטופלים דיים (כלומר, ברור לי שאחזור/אצטרך טיפול בהמשך ואני גם רוצה באופן כללי בטיפול)
בשלב זה בחיי, אני זקוקה גם למרכיבים של טיפול תמיכתי/החזקה, אבל לא מרגישה שיכולה לקבל אותם מהמטפל הנוכחי/ חושבת שאני יכולה "להסתדר לבד".
היה קשר טיפולי טוב עד עתה, התקדמות, צמיחה.
אני לא חושבת (אבל זו עמדה סובייקטיבית/חד צדדית) שמדובר רק במשבר ביחסים טיפוליים אלא יותר מכך (כי כבר היו כאלה בעבר ולא הרגשתי צורך
להפסיק/מיצוי או עניין להחליף מטפל)
לא מצליחה 'לשים את האצבע', האם זו 'בריחה' (מעבודה על יחסים בטיפול ולהיות בכלל בטיפול, על כל המשתמע מכך) או צורך לגיטימי ואפילו טיפולי (מיצוי, חידוש, הישגים/פרשנות ותובנות אחרות/נוספות של מטפל אחר/שלי, צורך בהפסקה כדי לחזור עם בשלות ומוטיבציה מחודשת וכו') ?
אשמח לנקודת מבטך/פרספקטיבה לקונפליקט וההתלבטויות.
וגם,
האם יש עניין טיפולי, להתחיל ולסיים עם אותו מטפל תהליך טיפולי?
תודה רבה מראש על העזרה והסיוע!
שלום עינב.
כפי שאת עצמך מתארת, תחושות של תקיעות, היעדר מוטיבציה ומחשבות על החלפת מטפל עשויות לנבוע ממגוון גורמים- החל מזיהוי מוצדק (גם אם לא מודע לגמרי) שהמטפל המסוים לא יכול לסייע סביב נושאים מסוימים ועד להתנגדות או קושי להכנס לאזורים נפשיים מסוימים. לאור זאת, אני חוששת שהדרך היחידה לקבל החלטה ממקום שלם יותר היא להעלות מול המטפל את התחושות ולבחון אותן לעומק. החלפת מטפל אינה "נכונה" או "לא נכונה" אובייקטיבית אלא קשורה לנסיבות ולרקע הרגשי עליהן מתקבלת ההחלטה, ולכן אני חושבת שתפקידו של המטפל בנקודות מסוג זה היא להרחיב את ההתבוננות ולהבין טוב יותר מה מתרחש בחיים הפנימיים שמביא להתלבטות.
ליטל
