היי,
אני בחורה צעירה, כלפי חוץ נראה כי הכל בסדר ואם לומר את האמת זה מה שאני מנסה לשדר. מאז היותי ילדה הרגשתי שוני מאוד ברור ביני לבין כל שאר האנשים, מעולם לא פגשתי אדם שאני מרגישה שדומה לי באיזשהי צורה.
יש לי 2 חברות מאוד טובות ואם כל אחת יש לי קשר חזק ומיוחד, אני יודעת שאני יכולה לשתף אותם לרוב בעיותי- ואולי זאת אחת הבעיות ״הרוב״.
באופן כללי אני מאוד רוצה בחברה ואם זאת מאוד נמנעת(אני סובלת מאז ומתמיד באיזשהי חרדה חברתית). לנורמה החברתית יש דרישות שנורא קשה לי איתם, יצירת קשר עין(מרגיש לי פולשני ומיותר), סמול טוק(מתקשה בהמשך שיחה- לא בטוחה מתי ואיך אני תורמת להמשך השיח), תגובות תואמות לסיטואציה(חיוך כשאשר קורה משהו רע או לחלופין בכי ברגעי לחץ או כאשר מתבקש ממני לעשות משהו שלא הכרתי/ידעתי מראש), מגע(בין עם מגע מקרי ובין אם מכוון מאוד לא נוח לי ״הפלישה למרחב האישי).
ביסוס ביטחון עצמי כאשר ישנה הרגשה של שיפוט מהחברה והקרובים בפרט, הרגשה של כישלון( אולי אפילו חבלה עצמי), ערך עצמי נמוך, אכילה ריגשית(מה שגורם להקאה מכוונת כתוצאה מאכילה מוגברת), רצון לפגוע בעצמי(אך אם זאת מעולם לא מימשתי זאת).
כמו חייזר בעולם זר שצריך למצוא את הדרך לשילוב המקסימלי.