לפני חודשיים שלושה, בערך נפרדתי מהחברה (היינו ביחד 6 שנים כמעט), הרגשתי כבר תקופה שזה לא זה, הפלתי עליה הרבה מהבעיות שלי, חלקם בצדק חלקם לא אבל היא פחות הבעיה. מאז שנפרדנו היו בהתחלה ימים לא קלים. אבל חברים ומשפחה עטפו אותי ככה שגם אם רציתי לא יכלתי ליפול.
בחודש האחרון חזרתי לבית שלי, איפה שגרתי איתה. ומאז שחזרתי למרות שהיו כמה ימים ממש כיפים בדירה אני מרגיש קצת בודד. אני מבלה את רוב היום שלי בעבודה, יוצא מהבית סביבות השעה 9 וחצי וחוזר בסביבות 8 בערב. שאני חוזר אני כבר גמור ואין לי יותר מידי כח אז אני בדרך כלל רואה טלוויזיה או משהו והולך לישון. אני רוצה לעשות דברים אבל כח כך עייף שלא מסוגל לעשות כלום. וכל דבר שרק אחשוב עליו יבוא לי ברע.
אני מרגיש שכרגע כל הביצים שלי בסל אחד שהוא העבודה. ושהמצב רוח שלי נתון לאיך עבר עליי היום. אין לי במה להאחז. אני רגיל להיות ההוא שתמיד הולך לו, שתמיד יודע מה לעשות, שכולם אוהבים. השקעתי הרבה בעצמי, למדתי הרבה, חשבתי הרבה ניסיתי לבנות את עצמי במלא אופציות שונות כאלו שצלחו וכאלו שפחות. וכרגע אני מרגיש שכל מה שעשיתי בשבילו פשוט נעלם לא משנה כמה אני מנסה להחזיק את המגדל העקום הזה ישר הוא פשוט נופל.
ואני יודע שהכל יהיה בסדר וכל הסיסמאות האלה אבל אין לי כח מנטלי, אין לי מוטיבציה ופשוט בא לי להתפרק. אני יודע מה אני צריך לעשות, זה דורש הרבה עבודת חקר על עצמי שזה בערך הדבר הכי קשה בעולם. אבל אני פשוט מותש, לא יודע מאיפה להתחיל ולא מוצא סיבה למה לעשות את זה. לא יודע אם זה המקום הנכון לרשום את זה, מקווה שכן. תודה וסליחה על החפירה. אני תוהה איך אני אמור להתייחס לכל הסיטואציה, זה שלב שאני צריך לעבור? ואיך לפשט את כל המורקבות הזאת למשהו תכלס ופרקטי. תודה לעזורים