היי,
אני בת 29 , אמא לילדים בטיפול פסיכולוגי כ7 חודשיים. אני מתמידה להגיע לטיפולים על אף הקושי הכרוך בהגעה לפעמים כי אני מרגישה שהפורקן שהטיפול מביא איתו עוזר לי לצבור כוחות להמשך השבוע.
אך - אני לא מרגישה שיפור בהתנהלות היום - יומית שלי במהלך כל התקופה. אני עדיין עצבנית , כעסנית ודאגנית- תכונות שבגינן התחלתי את הטיפול.
מרגישה שאני לא מקבלת מספיק כלים כדי להתמודד ביום יום.
שאלתי היא בעצם- האם זה תקין? כך טיפול פסיכולגי אמור להתנהל? צריך לתת לזה זמן נוסף?
תודה רבה
שלום אורי.
כאשר הפנייה לטיפול פסיכולוגי היא לא על רקע סימפטום נקודתי אלא על רקע רצון לשנות תכונות אישיות והתנהלות בקשרים, התהליך הטיפולי אכן נוטה להיות ממושך כך שבמובן זה לא מפתיע שאת עדיין לא נהנית ממלוא הפירות הטיפוליים. לצד זאת, במידה ואת מוטרדת ולא שלמה עם מה שאת מקבלת בתהליך הטיפולי, אני מציעה לשתף את המטפלת באופן כנה ופתוח בתחושותייך. שיח כנה מסוג זה יכול לעזור למטפלת להתכוונן טוב יותר לצרכייך, לסייע בתהליך של תיאום ציפיות ובעיקר- לאפשר לכן לזהות יחד עוד היבטים של חוויתך הנפשית, באופן שמביא איתו פעמים רבות העמקה וקידום של התהליך.
ליטל
.jpg)
.jpg)
