היי, אני בטיפול פסיכולגי כבר שנה.
אני יודעת ומרגישה שהמטפל מאוד מחבב אותי ושמאוד אכפת לו ממני. ואני חשה את הדאגה שלו כלפיי ואת החיבה.
ועדיין, לפרקים נדמה לי שאין זה אמיתי ושלא באמת אכפת לו. ואני יודעת שהקשר בינו תלוי בדבר, הרי אני קונה את חיבתו. לא יודעת, קשה לי עם זה, זה לא נעים לדעת שמחבבים אותי בתמורה לכספי. אציין שיש לי חברים שאוהבים אותי ללא תנאי. וזה מאוד מבלבל. כי הוא יודע עליי דברים מאוד אישיים אבל אני משלמת לו עבור תשומת הלב, החמלה והדאגה. סליחה על הדימוי, האין זה כעין זנות רגשית. אני בעצם קונה רגש וחיבה, בדיוק כפי שקונים מגע פיזי. קשה לי עם זה וזה נורא בעיניי. אין לי בעיה לשלם לאף נותן שירות, להיפך. הבעיה שפה זה שונה. הוא לא רופא או עורך דין. הקשר הוא שונה.
סליחה על הבוטות... מקווה שלא פגעתי בך. אני מבינה שחלקכם לפחות, באמת רוצה לעזור למטופלים. אבל זה לא פשוט להיות בצד השני, זה לא פשוט להיות מטופל.
תודה וחג שמח.