הי
עברתי הפלה לפני כמה חודשים.כל התהליך של הכניסה להריון וההפלה היו מאוד קשים. המשכתי הלאה והתעלמתי על אף האיתותים שהיו לי. לאחרונה מצבי הפיזי והנפשי התדרדר. נכנסת לחרדות קשות, התקפי זעם שמוציאים אותי משליטה ברמה שאני מסוגלת לעשות לעצמי משהו בלי לשים לב (והיה מקרה שלקחתי כדורי הרגעה מעבר למינון המקובל כי לא היה אכפת לי מה יקרה ומצאתי את עצמי בטישטוש) איבוד רצון לחיות לפעמים, הפוכונדריה מטורפת ותופעות פיזיות שמתגברות עם המצב הנפשי שנקלעתי אליו.
בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי- פסיכיאטרי תקופה ובשנים האחרונות אני בהפסקה ומצליחה להתמודד. המצב החדש די מתסכל אותי כי אני לא כ״כ רוצה שוב להתחיל שוב טיפול ובטח לא להגיע לפסיכיאטר, זה בשבילי כישלון אישי מאוד גדול. מצד שני אני יודעת שאני חייבת לעשות משהו כי אני עלולה להמשיך למצוא את עצמי במצב פיזי ונפשי גרוע יותר. ההתדרדרות הנפשית הפעם הייתה מהירה משחשבתי. אני ממש אובדת עצות. צריכה עזרה ממשהו אבל קשה לי נורא עם זה. מה כבר יחדשו לי, הרי הייתי שנים בטיפול כבר אני יודעת את כל הטיפים.
מה עושים?
שלום שירה.
אני מצטערת לשמוע על ההפלה שעברת ועל הקשיים הנלווים לה.
נשמע מדברייך שאת מזהה היטב שטיפול פסיכולוגי הוא המענה המתאים לקשיים, ושהקושי הוא בעיקר להשלים עם כיוון זה, והשאלה היא מדוע.
הפלה היא אובדן לכל דבר ובהתאם- מהווה אירוע מטלטל וקשה לנשים רבות. במובן זה, אני לא חושבת שכדאי להתייחס לצורך בטיפול כאל בעיה שיש להימנע ממנה אלא להיפך- לתת לעצמך את המקום להתאבל, להתאושש ולהכין את גופך ונפשך להמשך התהליך, כאשר תרגישי מוכנה לכך. גם בהקשר של ה"חידוש" אני מציעה לחשוב אחרת על הדברים. כפי שהנפש שלך מתחדשת ומשתנה, ובפרט בתקופת לחץ ומשבר, כך הטיפול יכול להוביל למקומות חדשים ובעיקר- לסייע, לתמוך ולסגל אסטרטגיות התמודדות רלוונטיות למצב הנוכחי.
לא הייתי מוותרת על האפשרות להקל על עצמך בתקופה קשה זו.
ליטל
.jpeg)
