היתה לי תאונת דרכים והשתקמתי איכשהו לגמרי וחזרתי לחיים רגילים פחות או יותר . אני בת 45 וקצת. בגיל 20 סיימו את המשפט שנערך בשמי אבל מינו לי אפוטרופוס . אמא שלי לא ביטלה אתה בגלל שהיא חשבה שזה טוב ואחרי 10 שנים בערך הסרתי אותה בשני משפטים ביוזמתי. שיצאתי משוק העבודה בשביל לפנות אנרגיה ולעשות אותם. הכל כאילו בסדר. חזרתי לאחרונה לשוק העבודה עשיתי יותר מדי דברים ביחד. גם אהבות עשיתי ביחד מתוך מחשבות ומצבים שהסתבכו. גם נכנסתי להריון שמאוד רציתי ממישהו שלא ידעתי שהוא נשוי ובאימפולסיביות שתיתי קפה ונפל לי וגם לא שיתפתי בזה את המנהלת אלא רק את זאת שמצאה לי את העבודה והיה לי מאוד קשה ועבדתי בכל זאת. עשיתי שטויות. אני מודעת לזה. עכשיו אני שוב עם זה שבגדתי בו בגלל שהיינו בנסיונות להכנס להריון והוא לא רצה להתחתן עד שאכנס להריון שלא קרה. ההריון שהתנוון ונפל בגלל קפה לא היה ממנו. עכשיו חזרתי אליו ועדיין הוא לא רוצה להתחתן. אבל השיח ביננו יותר פתוח. עכשיו אמרתי לו בטלפון ולאמא שלי בטלפון שאיבדתי את הביטחון בגלל האפוטרופסות. אמא שלי באמצע העבודה וגם סגרתי את הטלפון אחרי שאמרתי כל מה שהיה לי להגיד. החבר היה עם חבר שלו ואמר שיתקשר אלי ונדבר על זה. טיפול פסיכולוגי לא מתאים לי בגלל שדיבור או כל צורה אחרת של ביטוי נחסמת אצלי ואני מאוימת מהצורך להתבטא בעקבות שנים רבות של טיפולים שחוייבתי ללכת אליהם לללא רצוני ודובבתי לא נכון בהם. לא היתה תקשורת נכונה בין הפסיכולוגים לנוירולוגים ובין עצמם. אני קראתי שמה שנפגע התמוסס בגלל הדימום שהיה לי במח היה משהו בחיבור למערכת השפתית. מאוד מסובך לי להסביר דברים בעל פה לפעמיםץ אמרו לי כבר שאני ממציאה ובכיתי הרבה וקיבלתי תרופות שלא הייתי צריכה לקבל נגד דיכאון אבל זה היה ממש מזמן. הדבר היחיד שממש מעניין אותי הוא איך להחזיר לעצמי באופן מלא את הביטחון העצמי.