בן משפחה שלי חי באשלייה קשה בחייו,
הוא בוחר לקחת דרכים שגויות בחייו מבחינה מקצועית ואישית והוא לא מצליח לראות את זה בכלל.
כל פעם שיש נסיון דיבור איתו הוא אומר "הכל בסדר" ו"אין לי מושג למה אתה חושב שאני לא בסדר או מקבל החלטות שגויות"
הוא אפילו לא מוכן לפתוח איתי ולא טיפה על דברים שאני מנסה לגרום לו לראות שהוא שוגה בקבלת ההחלטות עליהם.
אומרים ש"עד שהבן אדם לא ירצה בעצמו אז אין מה לעשות עם זה"
אבל אני מחפש דרך ,כן לגרום לו איזושהיא תהייה לפחות או פתח שישים לב שהוא מקבל החלטות תהומיות שגויות בחייו.
מה אני יכול לעשות או לייעץ (פסיכולוג ,לצערי, אצלו זה לא הכיוון בכלל),כדי לשנות לו את דפוס החשיבה ושירצה להסתכל על חייו ויבין שהוא שוגה?
תודה רבה!!!
שלום אור.
נשמע מדבריך שאתה מחזיק בתפיסה חד משמעית ונוקשה לפיה אתה צודק והוא טועה. מדוע? מדוע זה מתפקידך לשנות את דפוס מחשבתו? בהנחה שלא מדובר במצב של סיכון עצמי קיצוני, אני מציעה לשאול את עצמך שאלות אלו.
נשמע מדבריך שאתה לא מכיר בזכותו של בן משפחך לחיות את חייו כפי שהוא מאמין ורוצה, ולשלם את מחיר הטעויות שלו כחלק מכך. בהתאם, אני מתארת לעצמי שהוא נסגר בפניך כי הוא מרגיש שאתה לא באמת איתו, אלא רק מנסה לשנות אותו. לכן, אני חושבת שאם הקשר איתו חשוב לך הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא לוותר על העמדה השיפוטית ולהתחיל לנסות להקשיב ולהבין את בחירותיו. אם אתה מעוניין רק לשנות את התנהגותו, יש סיכוי סביר שהוא רק יתרחק ממך.
ליטל
.jpeg)
.jpg)
