היי..
הרבה פעמים בצורה טבעית בין אנשים שניגשים ושואלים שאלות אישיות.. מה עושה בחיים, מה ההשכלה, איפה גר ולמה ועוד ... ואם לחשוב אז כולם מתעניינים בצורה כזו לפעמים כי זה השאלות שכולם רגילים לשאול.. אבל אצלי זה מלווה בתחושה לא נעימה שקצת אולי מגרדת מקום שלי בו לא נוח לגמרי...
אני עובד בעבודה פשוטה, למדתי באוניברסיטה אך החלטתי שאיני רוצה לעסוק בתחום הזה, חיי הם רגילים שגרתיים ותמיד יש לי תחושה ( שאולי מוטעיית) שאנשים מצפים שאלהיב אותם בתשובות ובמעשים שלי ..
לפעמים אם יש קבוצה של אנשים שמדברים בניהם אני ככה חושב אם כדאי לגשת, ואם התשומת לב תעבור אלי ושוב יתחילו שאלות מסוג כזה
רק לציין אין לי בעיה לדבר בכללי, על דברים מדעיים, על פילוסופיה, מחשבות שלי זה דווקא מעניין וזורם אצלי יותר.. אבל מחשבות על איפה אתה היום, מה עושה , ולמה לעזאזל אתה לא משלים עם הציפיות שלנו לגביך זה עושה לי לא טוב
תני לי איזה עצה או 2 ליישום ותרגול
שלום דניאל.
נשמע שאתה מזהה היטב שעוד לפני שהגיעה תגובת הסביבה, אתה עצמך מתמלא רגשות נחיתות ואי נוחות. במובן זה, אני חושבת ששני אפיקי ההתמודדות שיכולים לסייע הם קודם כל להבין בינך לבין עצמך מדוע אתה חש כ"כ שלא בנוח עם בחירתך ושנית, למרות אי הנוחות שאתה חש, לאתגר את עצמך ולשתף אנשים במקום בו אתה נמצא באופן יזום. הימנעות נוטה להזין ולשמר את עצמה ובמקרים רבים דווקא ההתנסות החוזרת בדבר ממנו נמנעים היא שבונה מחדש את הביטחון. אם תשתף כמה פעמים ותרגיש ש"השד לא נורא כל כך", יהיה לך קל יותר ויותר עם הזמן.
ליטל
