אני מצטערת אני פשוט כבר לא יכולה..
דווקא אני מרגישה הקלה מ"אימת השחרור"
זה נרגע ואני כבר לא כואבת רק קצת מתגעגעת..
אבל אני זקוקה לשיגרה של הפגישות עם הפסיכולוגית שלי שאותה אפגוש רק ביום שני..
כתבתי לה אבל בתגובה האחרונה הרגשתי שהיא התעייפה (אני בדכ לא טועה לגביה)
ולפני סופשבוע ארוך שבו אשהה מחוץ לבית ואני מפחדת מזה
שלום לך. קודם כל, אני שמחה לשמוע על ההקלה לפחות באספקט אחד. חשוב לזכור ולשים לב לכך, ואולי "לאחסן" איתך את הידיעה שגם מה שנחווה כבלתי נסבל יכול בסופו של דבר להפוך למשהו שניתן לשאת אותו בנפש. אני מתארת לעצמי שחופשת המטפלת בעיתוי כזה משאירה את חותמה ובמובן זה, התחושה שלך מולה לא מפתיעה. במובן זה, אני חושבת שצריך לזכור שמה שאת חווה כרגע הוא עדיין חלק מהתהליך הנפשי שאת עוברת, שהלוואי שהיה קל יותר, אבל כנראה זו דרכו, כרגע. בעיתוי לא מוצלח, גם אני יוצאת לחופשה בשבוע הבא אבל את מוזמנת לכתוב כאן ולו רק כדי לשתף עד שהמטפלת תחזור ואיתה, אני מאמינה, גם רגיעה ותחושת "עוגן" חזקה יותר. ליטל
