אני כותבת כאן כי קשה לי בין הפגישות ואני לא רוצה להציק לפסיכולוגית שלי בהודעות..עם זאת מתקשה לצערי להיות לבד עם מה שאני מרגישה.הייתי רוצה לא להזדקק לאף אחד ואני מקוה שיגיע יום כזה.
התפקוד היומיומי קשה לי על אף שאני כבר לא בדיכאון.מאחר ואני לא עובדת עכשיו מדובר בעיקר במטלות של הבית קצת סידורים וקניות..לא מסובך.ובכל זאת אני מצליחה לתפקד לפרקי זמן קצרים ואני מאבדת ריכוז ומוטיבציה.אני מרגישה כאילו כל האנרגיה מתנקזת לראש למחשבות והדאגות ויש רגעים כאלה מפחידים שאני כאילו נכבית בתוכי בפתאומיות ואז אני מרגישה שאני חייבת לברוח.זה ממש כמו הפסקת חשמל שפתאום הכל מחשיך.
אני מרגישה שהכל דורש ממני המון מאמץ כל הזמן.אפילו הדברים הקטנים.
.jpg)
