שלום לך.
אני מקווה שאני מזהה נכון ושאת כותבת בהמשך לתכתובת בינינו סביב סיום האשפוז. בהנחה וזו אכן את, אני מניחה שהכל- חוסר הכוחות, הסיוטים וחווית ההימנעות הם חלק מההתמודדות עם המעבר החד אשר נדמה לי ש"זרק אותך" לתחושות של בדידות, היעדר הגנה וחוסר אונים.
במובן זה, אני יכולה רק לומר שיש בכך משהו טבעי, ושאני מקווה שהליווי שכן קיים, בטיפול הפסיכולוגי, יצליח לתת פשר ומשמעות למה שקורה לך וכך לאט לאט לשקם את הכוחות ואת ההרגשה הקשה שמלווה אותך.
בכל מקרה, אל תפסיקי להזכיר לעצמך שתהליך החלמה ממשבר נפשי הוא אף פעם לא מהיר וקל, אך בסופו את עשויה להיות במקום אחר, חזק ויציב הרבה יותר.

ליטל